כרך של רומי · חלק י״ט סימן י״ב

ואומר בי אדוני לא אוכל להתאפק את אשר אני רואה במעב"ד הנורא הזה מני"ר נר"ו ארכביה אתרי רכשי מה דלא כתיב ביה ושינה את שמו מפס"ד לפס"ד וכשאני לעצמי חפשתי בכל האר"ש ולא חזינא כהאי סימנא הן אמת שהעיקרי של שנת תקע"ח שמו את שמו פשר דבר ועל אותו ודאי אינו מדבר רו"ם כת"ר נר"ו כמו שמפורש בדבריו ועוד דכבר נתקיים זה שנים רבות וקם דינא ועיין כנ"הג ח"מ סימן י"ב מה שהרבה ראיות על זה ואחריו בא הר' חשק שלמה מעין מלאכתו ואשר וקיים דבריו בעוד ראיות. וא"כ כל דבריו וקרא לך שם חדש פש"ר כולם יסבו בלכתם על פס"ד אשר לפנינו ועל זה בנה דיק. והביא לנו מדין פשרה צריכה קנין וק"ד וכיוצא באמת אמינא דבר זה לא יכולתי להולמו ובדקתי עד מקום שידי מגעת בכל פס"ד זה מתחילה ועד סופו ולא מצאתיהו כי אם דין אמת ומשפט צדק תחילת דיבר בקבלה שקבלו ב' הכתות כתוב וכו' וכו' שקבלו בכל אשר יצא מאיתנו ע'פי דעתנו לפי הדין כפי אשר יורונו מן השמים וכו' ואם כדבריו היה מן הדין להזכיר בפירוש שנתקבלו בין לדין בין לפשרה בין נגד הדין ולמה לא תחיב לראובן וכו' יעו"ש וכתב הרב עה"ג סימן צ"א וז"ל משמע דוקא משום שנבחר לפסוק הן דין הן פשרה הן נגד הדין וכו'. ע"כ היה בידו וכו' הא לאו הכי לא יעוש"ב הרי דכל שלא פירש כי אם עפ"י הדין אינו יכול לדון כי אם דין. והוא פשוט מעיקר הדין שפסק מר"ן ז"ל עד שיתרצו שניהם ב' בפשרה וכתב הסמ"ע לפיסם ולדבר על לבם כיעו"ש ואם נתפיסו או מרצונם ודן להם פשרה החיוב המוטל על הדין להציע ולהודיע שע"כ נתרצו משום לזות שפתים ויש לנו ראיות מופתיו ע"ז ולא אאריך בהם כ"י אם עין הרמ"ה לבתרא ע"ד קל"ח ופסקו מרן ח"מ סימן מ"א והוא הלכה כמ"ש הגאון ה"ר מרן זקני בס' חקרי לב ח"מ ח"א סימן פ"ו ועין מקובצת לקמא על דקי"ב ע"א מ"ש משם המאירי באם הוכרחו ב"ד לקבל עדות שלא בפניו ועיין מוהר"י באסאן סימן צ"א ודוק היטב כי הוא קיצור נפלא וכ"ז אפילו בסתם כ"ש אם כבר פי' בקבלה לפי הדין הא ודאי אינו יכול לדונם כפשרה וכדינו של העה"ג שדיק מדברי מוהריק"ו ז"ל ויש לי אריכות דברים על העה"ג ז"ל מתשובת מוהריק"ו ש"ו י"ד וש"ו קי"ח ודברי רמ"א ז"ל שכללם יחד ולא כמו שחילקם הוא ז"ל ואינו ענין לנ"ד ואין הפנאי מסכים. הרי ראיה שאינו מצד פשרה כי אם מצד הדין הפשוט ב' עוד כתוב בפס"ד וז"ל ועכ"ז זאת תורת העולה לפום דינא שהפשר דשנת תקע"ח וכו' הרי הוא בתוקפו וכו' עד מ"ש למטה ולא יפול ממנו ארצה וכו' הרי שגם עד כאן מדברים עפ"י הדין ג' עוד כתוב ועל אודות וכו' בענין עיר בראד וכו' בזה תורה יוצאה בהינומא כי הדין עם כו"ח וכל כסף הקדשים הנמצא שם וכו' שייך לכו"ח וחלילה לכו"ף להשיג את גבולם ואיסור גמור על הגבאים וכו' יאמר קדוש אם שמע כזאת אם ראה כאלה מימות נביאים ראשונים ועד עתה שיכתבו הדברים הנפלאים האלו על דין פשרה ואין לך דבר מפורש שמצד הדין פסקו כן יותר מזה אשר מזה יצאנו גם מתשובו' הרדב"ז חדשות ח"א סימן רע"ט שכתב על פסק שפסקו ב' בעלי תורה וז"ל תשובה. איברא שאם היה הפסק דין בסתם הייתי אומר מדרך פשרה פסקו כן וכו'. (אמר הכותב לא תקשי לי מזה לפי המונח דלעיל שאני במקומי ישבתי הדבר כפתור ופרח ודי בזה) אבל לפי שראיתי שכתבו מה שנראה לנו בדין משמע דמן הדין פסקו כן עכ"ד עי"ש. הרי שהרב ז"ל בשביל שכתוב מה שנראה לנו בדין כתב כן אנן מה נענה על פס"ד אשר לפנינו דכרוזא קרי בחיל יקוב דין את ההר וכמו שכתוב עוד למטה וז"ל וכגון דא תהא למיקם וכו' להלכה ולמעשה זאת חקת התורה איך מידינו וכו' לפסוק ביניהם (ולא לפשר) ככל התורה הנ"ל וקבלו וכו' לאשר את דבר המשפט (ולא דבר הפשר) ומעתה קם דינא להתנהג עפ"י פס"ד (ולא פשר) וכו'. ואחר כל זה במחי"ר מכ"ת כי רב הוא אמינא ליה כמ"ש הרב שמש צדקה בקונטריס פני הכרובים סימן א' להחכם שכנגדו כי הוא נ"ד ממש ואדבר את דברי כפי הרב שכתב וז"ל אות באות. והראיות שהביא מהפשרה שצריכה קנין הן הנה ראיות לסתור שהרי הדיינים בנדון דידן לא עשו פשרה אלא דין פסקו עפ"י טו"ת הבעלי דינים כפי ראות עיניהם בדין או קרוב לו עפ"י הכח הניתן בידם בקומפרומיס"ו (ר"ל רשות וכח) וכ"ת מאין מאן מוכח יורונו מהיכן דנוהו ונדע אם פשרה עשו אם לאו הא נמי ליתא שהרי דוקא בשנים שנתעצמו בדין והוכרחו לדון לפני הדיין שלא ברצונם יכולים לטעון כן וכו' יעוש"ב: