כרך של רומי · חלק י״ח סימן נ׳

ואחר ההתבוננות אנכי הרואה שס' הריטב"א והנמק"י תלמידו ז"ל לאו חדשה היא בארץ ושל כת הקודמין היא שהרי על אותה משנה דבכורות ד"ט בב' חמוריו שילדו ב' נקבות וזכר או ב' נקבות וב' זכרים דאמרי' דאין כאן לכהן כלום בזה איכא פלוגתא דרבוותא דרש"י והתוס' והר"ש והטור יו"ד סימן שכ"א והראב"ר סו' ה' ביכורים ס"ל דאפילו דאיכא כמה ספיקות מפריש טלה לעצמו דכיון דלא מפסיד מידי למה לא יפריש ויתקן לאפקועי לאיסורא מניה והרמב"ם ז"ל חולק להדיא וס"ל דאינו צריך להפריש טלה לעצמו לפי שיש כאן כמה ספיקות ומרן בב"י ובכ"מ כתב טעמו של הרמב"ם דבשלמא בב' זכרים ונקבה כיון דצריך לאפרושי טלה לכהן ולעשות מעשה יפרוש גם לעצמו אכל בב' זכרים וב' נקבות וכו' כיון דאין כאן לכהן כלום לא אמרי' דיפריש טלה לעצמו מאחר דתרי ספקי נינהי ומהאי טעמא פסקו בס' הקצר נגד דעת כל הני רבוותא אשר בית ישראל נכון עליהם והט"ז בירר דברי הרמב"ם בטעמם ונימוקם דהם מרווחים עיש"ב ומורנו גאוננו בספר הנורא מש"ל שם סו' הל' ביכורים תמה על הרמב"ם ז"ל דאילו הספקות הם ס"ס להחמיר כיעו"ש באורך עד שכתב דכל ימיו היה מצטער על זה עוד תמה בדברי הרמב"ם הללו שהרי בה' בכורות פ"ה כתב להדיא דהיכא דילדו ב' נקבות וזכר או ב' זכרים וב' נקבות הרי הזכרים ספק בכור ולפי מ"ש דכל דאיכא ספיקות הרבה אזלינן לקולא אף באיסורא הכי נמי נזיל לקולא ויהיו הזכרים חולין וראים ואולי שאני בכור בהמה טהורה דאית ביה קדושת הגוף ומשום הכי החמירו אף במילתא דאיכא ס"ס כי היכי דלא ליתי להקריב קדשים בחוץ שהוא בכרת אבל בפטר חמור דאין בו קדושת הגוף לא החמירו במקוה שיש ס"ס ועיון תשו' מוהר"י ן' מיגאש סי' ל' הנ"מ בס' לקוטות הרמב"ן קרוב לדברים אלו עי"ש וחילוק זה אנו מוכרחים לאומרו לדעת כ"ע שהרי להרא"ש טעמא דבב' זכרים ונקבה דאמרינן דצריך להפריש טלה לעצמו אף דאיכא ס"ס היינו משום דאפ' בתקנתא ולא מפסיד מידי ואלו גבי בכור בהמה טהורה וילדו ב' זכרים ונקבה דונו שהא' נותן לכהן והב' הוי ספק בכור ואע"ג דמפסיד שהרי צריך להמתין שירעה עד שיפול בו מום כדין כל ספק בכור ואפשר ימות בלא מום ומפסידו לגמרי ועיין מרן בכ"מ ה"ט עכ"ד המש"ל ז"ל: