כרך של רומי · חלק י״ח סימן מ״ט

אמת שמוהרימ"ט ח"ב סימן ב' תהי עלה דהך דהמרדכי ודחה כל ראיותיו וכתב דההיא דטומטום ופ' בהמה המקשה דרך אחד להם דהוו תרתי דסתרן כיעויין כדבריו באורך וכן ההיא שרקפא בשעה שאנו רוצים להתיר אין בידינו אלא חד ס' וכן דחה כל שאר הראיות דאין להם ערך ודמות עם אותה דס' אחות חליצה כיע"ש בדבריו הנה על זה נאמר מלבד שמוהרימ"ט ז"ל גופיה אחר שהרבה להקשות על רבינו ברוך ז"ל העלה שלא הזכיר רבינו ברוך ז"ל מקומות הללו לדחות הכללים המסורים בידינו מאבותינו ס"ס באורייתא לקולא וחדא בדרבנן לקולא אלא להעיר לב המעיינים שלא כל הדברים שוים שהרי במקצת מקומות החמירו בהם וצריך לדקדק בכל היוצא בהם וכל שאינו דומה להם הרי אנו חוזרים לכללנו שמסרו בידינו רבותינו וקבעו בהם מסמרות עכ"ד והפר"ח יו"ד סי' קנ"ד כללי ס"ס או' ח' הביא דברי מוהרימ"ט הללו וסיים וכתב וז"ל ודברים ברורים הם אלא שעכשיו אין להתיר משום ספיקות הבדוים מן הלב אם שהם קרובים ודומים לאלו שנתבארו כאן שבנקל יכול אדם לטעות בענין הספיקות א"ד ז"ל א"כ אתם גם אתם בענין הספק שהולדתם דמתו ב' כאחד לא הבאתם עליו שום דמות וראיה כאשר הורונו רבותינו שלא לדון ספיקות מדעתנו אם לא נביא לו סמוך ונראה הדמ"ין יתעבד איתו בדומין לו אבל האמת לא הייתם יכולים למצוא כי הוא לבדו נשאר ספק גדוע ונפסד וכאמור כ"ז אני אומר אפי' לדעת מוהרימ"ט שדחה ראיות המרדכי אבל כשאני לעצמי יש לי עכשיו מה לומר ומה לדחות דברי מוהרימ"ט עומקן ורומן וארכן ורחבן ושערי דחיות המה פתיחו"ת באר"ש נכוחות ויען שאין הפנאי מסכי' לא אעלם על אר"ש מדב"ר אך בזאת לא יכולתי להלום ואשתומם כשעא חדא גם על מוהרימ"ט גם על רבינו ברוך שלדעתי המעט מן המעטן דינו של רבינו ברוך כדמותו בצלמו הוא משנה ערוכה ביבמות דכ"ג ע"ב מי שקדש אחת מב' אחיות ואינו יודע איזה מהם קידש נותן גט לזו וגט לזו מת ולו אח אחד חולץ לשתיהן היו לו ב' אחים אחר חולץ ואחר. מיבם קדמו וכנסו אין מוציאין מידם ופרש"י חולץ לשתיהן דלא ידע איזו היא יבמתו ומחלץ חדא ויבומי חדא לא דאחות חלוצתו אסורה מדרבנן בחייה וכו' יע"ש והריטב"א בחי' לשם ק"ק דפוס ליוורנו הוסיף וכתב דאפילו אם נשאת תצא ודקדק מלשון המשנה דלא תני קדם וכנס כמו דתני בבבא דהיו לו ב' אחין קדמו וכנסו אבל באחד לא תני קדם וכנס אחד שחלץ מזה נראה דאפי' בדיעבר יוציא והאריך לתת טעם בדבר דכיון דמילתא דפרסום היא גזרו באחות חלוצה אטו אחות גרושה דאורייתא שהיא בכרת ע"ז אלמנה לגזרתם להוציא אף על הספק ואפי' בדיעבד כל היכא דאיכא ספיקא שהיא באיסור תחתיו את"ד יעו"ש הרי מבואר באר היטב דלא זו בלבד של רבינו ברוך בא מפורש במשנה ערוכה שהרי אסר להדיא ספק אחות חלוצה אלא אדרבא נלמד שאפילו בדיעבד אם נשאת תצא הפך ממה שהיה נראה לו ז"ל כי הוא לא אסר כי אם לכתחילה וכתב דיש למנות ולהתיר אלא דלכתחילה אין ראוי להורות מעשה והרי הכא במתני' הויא ספק אחות חלוצה דאינו יודע איזו מהן קידש דאפשר שזו שמיבם זו קידש ובדין עבר וראויה לו היא והתם בנדון רבינו ברוך הויא ספק אחות חלוצה דאפשר מת הבן אחר אביו והויא אחות אשת אביו ראויה לו ועכ"ז תנן שאינו מיבם ודייק לה הריטב"א אפי' בדיעבד אם נשאת תצא משום דהוי כעין דאורייתא אטו אחות גרושה וחזר דינו כחד ספיקא דאורייתא ועם שנראה דדברי הריטב"א הם דברי יחיד שהרי לא ראינו שום אחד מגדולי המורים ובפרט ד' עמודי ההוראה הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והטור שביארו דין זה של הריטב"א גם חיפשתי בשאר גדולי הראשונים בשיטתם כגון הרשב"א והמאירי ז"ל ולא ביארו דבריהם כלל וסתמו כסתמא דמתני' ומהמאירי כמעט מדסתם ולא פירש הוא ראיה מהימנא דלא ס"ל כהריטב"א שהרי נודע דרכו של המאירי ז"ל לבאר ולהרחיב באר היטב אמנם עכ"ז האמת במה שהוא כי כל שהריטב"א ז"ל נתן טעם נכון לדבריו וגם נראה דיוקו ודאי דבן ראו להורות בלי ספק איך שיהיה לפום ריהטא כחותה על הגחלים ממש נ"ל שדינו של רבינו ברוך ז"ל הוא משנה ערוכה והדבר צריך ישוב איך היא נעלמה גם ממנו גם מכל האחרונים הבאים אחריו כפי מה שחיפשתי בנקל על רגל אחד ושו"ר להנק"י ז"ל במשנתנו הנז"ל שכתב בדברי הריטב"א הנז"ל אות באות ממש עי"ש אלא דזה אינו חידוש כלל שכבר נודע שדברי הנמק"י ז"ל רובם הם דברי הריטב"א רבו עד שמזה העלו הפוסקים האחרונים לומר קימ"ל בהנמק"י ז"ל אפי' ביחיד יען וביען שלעולם כותב כדעת רבו ז"ל או מפי השמועה וא"כ כ"ש הכא שעם שלא הזכיר לרבו הרטב"א ז"ל כבר ראינו דבריו מועתקים אות באות ועיין בב"ח א"הע סי' קע"ו מ"ש שרצה להבין בדברי הנמק"י ואחרי המחי"ר ל'מ כלל ודברי הריטב"א ודברי הנמק"י ז"ל מבוררים הפך דבריו ושי"ר להרב בית שמואל ז"ל מ"ש עליו ויפה כיון אישר חיליה: