כרך של רומי · חלק י״ח סימן ל״ח

ונפרש תחילה פשט ההלכה לדעת התוס' דס"ל דרשב"ג ס"ל הזמנה למ"ה וממילא יהיו רכסי קושית האחיס הע"י לבקעה ולכן דעת התוס' לו משפט הבכורה לפרשו קודם והוא שהנה כבר נודע דברייתא זאת דהחוצב קבר לאביו הובאה בתלמודא בעוד למעלה דמ"ז ע"ב להקשות לשמואל דהתיר בהנאה קבר קרקע עולם דס"ד להקשות מהך ברייתא דהטעם דאסרו ליקבר בו היינו משום דכיון דהוזמן למת אסור בהנאה. ולאו דוקא לאביו אלא ה"ה לאחר ואורחא דמילתא נקט וכפרש"י שם. והגם דהמקשה בעיניו ראה הברייתא דקתני להדיא קבר לאביו דנראה בחוש הראות דאביו דוקא ולא אחר ויהיה הטעם משום כבוד אביו כדתריץ לקמן זה לא עלה על דעתו מעולם לפרש כן פי' הברייתא דאיך יעלה בדעת לאסור ב' גדרות משום כבוד אביו חדא לאסור ק"ע מה שהוא מותר אפילו בנעבד או נקבר שם מת וזאת ב' לאסור גם בהזמנה וא"ת אה"ן עדכאן הגיע כבוד אביו ויותר מזה זה אינו ודאי שהרי פשטא דשמעתתא וגם פשט כל הפוסקים מירי דכל הוצאות הקברים הללו דאסורים בהנאה הוא אפילו אם הם משל הבן ולא משל האב שהרי כשאנו אוסרים בהנאה בדברים השייכים הוא אפילו בשל אחרים וא"כ כשאנו באים לאסור משום כבוד אביו ודאי הוא משל בן דומיא דאחרים ואחרי היות פשט ההלכה יסוד מוסד דכל אלו האיסורים הוא במונח קים באפי' משל בן א"כ איך אנו יכולין לפרש הבריתא דאסרה ב' הדרגות משום כבוד אביו והוא חומרא יתירתא לאבד ממון הבן שלא כדין שהרי הורו ליה רבנן לר' ירמיה בקידושין דל"ב ע"א כבוד או"א משל אב ולא משל בן וא"כ עד כמה אנו יכולין לצאת בפי' הבריתא חוץ ממרכז הדינים והסברות הישרות דקי"ל בע"ז ובכבוד או"א ומפני כל אלו הסברות ישרו' בהכרח רצה להבין המקשן דהבריתא לא איירי משום כבוד אביו אלא באמת הבריתא דינא אשמועינן דכל קבר אפי' ק"ע אסור אפי' בהזמנה מן הדין והכי אמר רחמנא למשה בסיני וא"כ באמת שפיר מקשה לשמואל דלמד מע"ז להתיד קק"ע ולזה תי' בתלמודא דאה"ן קק"ע מותר כדיליף מע"ז והבריתא מיירי בקבר בנין והיינו משום הזמנה מ"ה ואסור בהנאה לכ"ע ואביו לאו דוקא זהו כלל דברי התוס' בד"ה איתיביה אלא שאני הרחבתים ובארתים באר היטב כדי למלטם מכמ' דקדוקי עניות שמדקדקים רבנן בתראי הלא בספרתם במחילה מכ"ת וקדושתם: