כרך של רומי · חלק י״ח סימן ל״ט

ואחרי הודיע אלדים אותנו את כל זאת שמפני כל הסברות הישרות הנז"ל המכוונות לדין ולאמת הוכרחנו להוציא הבריתא מפשטה בב' דברים האחד דמ"ש החוצב והוא בהכרח הבונה (והרמ"ה בפרטיו מפני דוחק זה פי' דחוצב בקרקע ואח"כ בונהו בתוכו כיעוי"ש לכוון מילת חוצב ולא להוציאה מפשוטה) וזאת שנית דאפי' דכתיב' לאביו בפרטות צריכין אנו לומר לאו דוקא וה"ה לאחר וע"ז שפיר מקשה לקמן בכח לרבא מהך בריתא לומר דאחרי דכבר הכרחנו דהבריתא מיירי בקבר בנין וה"ה לאחר א"כ בהכרח דינא יתיב הזמ"ה וטעמא דרשב"ג דאסר בחוצב אבנים היינו משום דס"ל הזמנה לאו מילתא היא בעלמא והכא ס"ל דמדינא אסור משום כבוד אביו גם הקבר (ואינו רחוק פי' זה שהוא קרוב לדעת הרמב"ן וכדבעינן למימר לקמן ודוק כי קצרתי) דזה לא יעלה על דעת דהמקשן לא ראה כל הבריתא גם כאן גם למעלה אלא דעיקר הוכחת המקשן הוא מהת"ק דק"ל כותיה בפשיטות וע"ז הקשה ממנה למעלה לשמואל וכאן מברר לרבא דת"ק קאי כותיה דאביי דס"ל הזמ"ה שלא כדעת רבא ומרשב"ג לא קשיא ליה כלל דבלאו הכי בעלמא ס"ל הלמ"ה וכאן הפליג לאסור ועיקר קושיתו הוא מהת"ק במונח קיים שהמקשן ידע דברי רשב"ג ולא החשיב דברי יחיד וע"ז שפיר דחה סתמ' דתלמוד' דע"כ גם הת"ק ס"ל הזמנה למ"ה ועיקר טעם האיסו' בקבר בנין הינו משום כבוד אביו והכריח הדבר ממחלוקת רשב"ג דאסר גם חציבת אבנים (שכבר ידעו המקשן אבל לא דקדק בסברתו הצורך) מז' מוכח דהמחלוק' הוא באופן כבוד אביו ולא דהת"ק סבר הזמ"ה ופי' דשמעתתא הוא בזה האופן א"א כשלמא דגם ת"ק ס"ל הזמנה למ"ה ועיקר המחלוקת הוא דת"ק סבר דמשום כבוד אביו נחתינן דרגא ואסרינן ההזמנה דבעלמא מותרת ורשב"ג סבר כיון שיצאנו מדין הזמנה ואנו מוכרחים לאסור משום כבוד אביו מה שמותר בעלמא א"כ גם האבנים נאסור מפני כבוד אביו ומאי שנא הך מהך? א"כ תבא סברת רשב"ג מעט קרובה לשכל אלא אי אמרת דהת"ק מאי דאסר הייונו משום הזמנה ולית ליה טעם דכבוד אביו דהא לא נחית דרגא לאסו' טוי לאריג דהינו חציבת האבנים בטוענו דאין סברא לאסור לבנו מה שמותר לאחרים בשום אופן וא"כ הוא איך אתא רשב"ג להודיעך כחו ולאסור בתרתי משום כבוד אביו חדא הזמנת קבר בנין דלדידיה מותר משו' דהזמנה למ"ה וזה נאמר דיכול לאומרו כיון דהת"ק אוסר לאחרים משום הזמנה ליתי רשב"ג לאסור אותה הזמנה ונחית דרגא מדעלמא ואוסרה משום כבוד אביו אבל לאסור זאת שנית גם חציבת האבנים מה כחו יפה? טוי לאריג מי איכא למ"ד? לאסור בעלמא כדי שהוא יתן את כל הכבו"ד הזה משום כבוד אביו וסוף כל סוף איהו לא ס"ל הזמנה לא באריג ולא בטווי? הא ודאי חידוש נפלא ומחלוקת מן הקצה אל הקצה. דלפי משקל הסברא הת"ק הו"ל לאסור האבנים משום כבוד אביו משום דבעלמא ס"ל הזמ"ה וע"ז נחית דרג' לאסור האבנים ורשב"ג הו"ל לאסור קבר בנין לחוד משום דבעלמא ס"ל דהזמנה למ"ה ואנחנו רואים למטונך סברות הפוכות מן הקצה אל הקצה מה שאין הדעת סובלתן על מה אדניהן הוטבעו? כ"ז אני מקש' לך אם תאמר דהת"ק ס"ל הזמ"ה ואתה מניח סברת רשב'"ג כפשטה דס"ל הזמנה למ"ה (במונח התוס' כאלו רשב"ג כרוזא קרי בחיל הזמנה למ"ה באלף מקומות) אבל אם תאמר דגם הת"ק ס"ל הזמנה לאו מילתה היא ועיקר המחלוקת בנוי משום כבוד אביו דהת"ק לא אסר משו' כבוד אלא הזמנת בגד ארוג שהוא קבר ולא טוי לאריג שהוא חציבת אבנים ע"ז אתי רשב"ג לפלוגי ולומר דכיון דיצאנו מידי הזמנה המותרת ואסרנוה מפני הכבוד אף אנו נאסור טוי לאריג שהוא חציבת האבני' משום הכבוד זהו פי' פשטא דשמעתתא לדעת התוס' דס"ל בפשיטו' דרשב"ג ס"ל לעולם הזמנה למ"ה יבואר פשטא דשמעתתא באופן האמור דמעולם לא המקשן ולא המתרץ עלה על דעתו לפרש על רשב"ג דס"ל הזמנה מ"ה אלא אדרבא כל משאו ומתנו באמונה אומן כי רשב"ג ס"ל לעולם הזמנה למ"ה ועכ"ז סליק ונחית ופלפל ככל הצורך: