כרך של רומי · חלק י״ח סימן ל״ה

ג' ואשקוטה ואביטה. ממסכתא למסכתא הכא תרגימו נהורי' באותה שהצרכתם עיון גדול בסהנדרין דמ"ח ע"א וע"ב. דלפי דעת התוס' שם בריש ע"ב דס"ל דרשב"ג ס"ל הזמנה לאו מילת' היא א"כ היכי ס"ד תלמוד' לומר (שם ע"א) טוי לאריג מי איכא למ"ד כאלו כאריג היה יכול לאומרו והלא רשב"ג הוא דאמר הזמנה לאו מילתא היא זהו ודאי תכלית קושיתכם העצומה וכשאני לעצמי אגב ריהטאי איני רואה ריח קושיא אי בעית אימא דרך קצרה ופשוטה. ואב"א דרך ארוכה ודרך שקלא וטריא אימא רישא הדרך הפשוטה שהרי ודאי קדמה לכם הידיעה שכל מה שהוכרחו התוס' לאוקומי דעת רשב"ג דס"ל הזמנה למ"ה. הגם שלא ראינו דבריו מפורשים ומבוררים כשמלה היינו מטעם ההיא דגוילין כי קשייא להו לחלוק בין גוף קדושה דס"ת לתשמישי קדושה כעור הבתים מטעם שין של תפילין הל"מ וע"ז החליפו השיטה ואוקמוה לדעת רשב"ג דס"ל הזמנה למ"ה והלא רש"י ז"ל והרמ"ה בפרטיו והמאירי והריטב"א דכולהו כאחד ס"ל להפך דת"ק ס"ל הזמנה למ"ה ורשב"ג ס"ל הזמ"ה ולית הלכתא כרשב"ג (והוא כמעט כלל אמיתי ומוסכם ככתוב אצלנו) וכן דעת ס' התרומ' לקיים דברי רש"י לחלק בין ת"ק לג"ק. וכן דעת הרמב"ם ז"ל דפסק עור הבתים אין צריך לשמה ופסק הזמנה למ"ה וכתב מב"י ז"ל בבד"ה סימן ל"ב באו"ח דמפרש כפירוש רש"י ופוסק כת"ק (ואין להקשות דבה' ציצית פסק כשמואל שהוא כרשב"ג כדאוקימנא במנחות דמ"ב. דבזה נוכל לומר דס"ל כהרמב"ן במלחמותיו דסוגיאות מתחלפות נינהו. ובגוילין דפסק דבעינן לשמה היינו משום דהוי ג"ק כדין עגלה ערופה וכמ"ש המג"א שם ודבר ה' בפיהו אמת שהריטב"א בחי' לגטין על דף נ"ד חילק כ"הג בין גוף קדושה לת"ק דבג"ק הזמ"ה ויחס להרמב"ם כס' זו יכן כתב הרשב"א בחי' לגטין שם ובחי' לסוכה וכתב שכן הוא דעת הר"ן בחי' למכלתין וג' הרועים הללו הוסיפו על המידה גם לחלוק בין תפלין עצמם לס"ת ויחסו להרי"ף ג"כ בסברא זאת ויש לי אריכות דברים בכ"ז ובפרט בלשונות הרשב"א ז"ל בחידושיו וכיוצא ואכמ"ל: