כרך של רומי · חלק י״ח סימן ל׳

ואחרי הודיע אלהים אותנו את כל זאת אמרו אתם אחי ומרחמי אם לא כאשר דיברתי באזניכם כן הוא שתי' מעכ"ת הע"י לקו' התוס' דלקמן ד"ה דאסהידו אחרי המחי"ר כמעט פרח באויר כי אחרי היות יסוד מוסד כדעת ר"י ז"ל שמעולם מגו בב' עדים לא אמרינן כשלא יש להם דררא דממונא כהנהו עובדי הנז"ל בשום אופן שבעולם בין יהיה טענת המגו יפה ובריאה בטעם מספיק יותר מה טענה וכ"ש להפך לעולם ס"ל לר"י ז"ל דלא טענינן מגו כין ב' עדים והוה חילוק זה לע"ד בבני ישראל וכל פוסקי הלכות הבאים אחריו קבעו אותו להלכה ולמעשה תו איך אנו יכולין לכוין דבריכם האחרונים ולומר דכשהעידו ב' כאחד וב' כאחד ולא ידעו שני הכיתות אלו מאלו הגם דב' הראשונים מעידין זה על זה עכ"ז הב' האחרונים כל כת בדידיה נאמנת להזים ע"א במגו דאי בעו פסלינהו בגזלנותא ונכרין דברי אמת מטעם דאין משלמין ממון. (מטעם דקי"ל עד שיזומו ב') ולו יהי כן עמכם סוף סוף המגו הזה יהיה בין שניהם ר"ל מכל חד מכל כת מב' הכיתות והא איפסיקא הלכתא מפי ארי"ה ז"ל ומקרני ראמים גדולי הראשונים דבב' עדים לא אמרינן מגו אם טוב ואם רע והיא פליאה נשגבה על יופי זכות דעתכם: