כרך של רומי · חלק י״ח סימן כ״ט

ובזה נתיישבו דברי ר"י ז"ל שכל דיבור ודיבור יפרד והיה לכמה טעמים מספיקים לה בלבד הב' פרטים שעלתה מצודת מעכ"ת הע"י אלא עלתה מצודתו מן הים הגדול ורחב ידים שם רמ"ז ואין מספר כמה סעיפי דינים והוא ברור כל האמור בכוונת ר"י ז"ל אשר מזה יש לי להעיר קצת על הנמק"י ז"ל בחי' לכתובות שבספר אשי ה' על די"ט ע"ב (ועכשיו נדפס מחדש בפרסבורג בקובץ רב אלפס בסוף כתובות) על אותה שתי' ר"י דאין אדם יודע מה בלב חברו הנמק"י ז"ל שינה הל' וכ' דדילמ' בטענ' זאת לא הושוו שניהם והאמת דאם באו ב' כאחד גם ר"י מודה דאנו צריכים לטעם זה והוא השייך ולא מה שאין אדם יודע מה בלב חברו כיון שראו זא"ז אלא ר"י הוכרח להשמיעך חי' דין זה דאין אדם יודע מה בלב חברו. באם יהיה האופן דלא באו מדעת שניהם דאז ודאי אנו צריכים לטעם זה דאין אדם יודע מה בלב חברו והטעם שקבעו ר"י ז"ל פה יען שהוא יותר קרוב שיבואו זה שלא בפ"ז ובו בפרק אנו צריכין לטעם זה ולא אחר ומה יעשה ר"י אם לא יקבע אותו פה לזכר עולם אם אירע שבאו זה שלא בפ"ז והוא שכיח בענין הקיום הרי שלך לפניך כי בב' דיבורים הקודמים בדח"י ע"ב דשם סתם ולא כתב שום טעם למה לא אמרי' מגו' בב' עדים והיה טעמו דסמך על מ"ש במקומות אחרים וכאן סתם בקום עשה לומר לך דאם הנדון שבאו ב' כאחד קח לך טעם המובא בב"ק ובב"ב ואם הנדון שבאו זה שלא בפני זה פתע פתאום ואתה קח לך בשמים ראש הטעם הנכון כי אחורי תרעא הוה קאי בדי"ט ע"ב ואם כפי' הנמק"י לקבוע גם פה בדי"ט ע"ב טעם ההשואה הגם דשייך כי אפשר יבואו בב"א עכ"פ תאבד כל זכר מהטעם הנכון הזה דאין אדם יודע מה בלב חברו שאנו צריכין לו באם יארע שבאו זה שלא בפני זה פתע פתאום דבו בפרק טעם ההשואה ל"מ ול"מ שלא היו יחד ואדרבא תגדל כח האומדנא להאמינם בראותם כל חד בדידיה פתע פתאום מכוונים לדעת אחד וא"כ ודאי האמת הגידו אם לא בטענה אלימתא זאת דאשמועינן ר"י לדחות אומדנא זאת באומדנא אלימתא הימנה והיא זאת אין אדם יודע מה בלב חברו והוא ברור כשמש: