ונחלצתי להרחיב הדיבור כל כך מפני שדברי ר"י הללו הובאו במקומות הנז"ל באופנים שונים ומילות שונות דהנה בב"ב ובשמעתין כתבו לשון אחר ממש דאין דעת ב' שוה בי מה שירצה לטעון זה לא ירצה זה (לבד לשון ב' בני אדם הושמט ומשם באר"ה כוונתנו הנז"ל) ובכתובות די"ט ע"ב ד"ה ואם ובפ' האיש מקדש ד"ה והשתא כתבו דאין אדם יודע מה בלב חברו ובכתובות די"ח ע"ב ד"ה ואין וד"ה מחמת כתבוהו בסתם בלא שום טעם אבל לפי האמור בקושטא דברי ר"י אשורי"ם ולטושי"ם למקומותם בארשות"ם דעיקר שורש חילוק ר"י ז"ל הוא כך. דהמגו כב' אם אין דררא דממונא המגעת לשניהם כאחד מעולם לא טענינן להו לא מבעיא אם באו זה שלא בפני זה כמו ענין הקיום שיותר מצוי הוא שיבואו זה שלא בפני זה בלא ידיעת חברו דבהא ודאי לא שייך מגו אפי' אם הושוו ב' בטענה אחת דאין אדם יודע מה בלב חברו ודרך מקרה הושוו בשקרנותם אלא אפי' בעדות ב' עדים בבת אחת כמו נדון שתי כיתות המכחישות זא"ז דודאי כל אחד יודע מה בלב חברו וקודם בואם להעיד ב' יחד אפשר הושוו דעותיהם לזה קמ"ל דאפי"ה לא טענינן מגו מטעם דכל שאין דררא דממונא המגעת לשניהם מעולם לא יושוו דעותיהם ולזה שפיר בכתובות שהוא ענין קיום שעל הרוב המקרה יהיה שיבואו זה שלא בפני זה על לא הודע להם כלל והיה העדות פתע פתאום לכל אחד ואחד והיה ס"ד לומר מדאמרו דבר אחד זה שלא בפני זה נכרים דברי אמת שכן היה המעשה דאם היו רוצים לשקר היו אומרים טענת המגו ע"ז אשמועינן ר"י ז"ל דעכ"ז אמרי' הם שקר ותועבת ה' גם שניהם וכל חד בדידיה היה רוצה להחזיק שקרו בטענת המגו ומפני שלא ידע מה בלב חברו אם ירצה לטעון השקר בטענת המגו או לא ונדמה לו שחברו יטעון ויבחור ע"ז לא טען טענת המגו ודרך מקרה כיוון שקרנות חברו וכן ע"ז הדרך שכנגדו וסוף כל סוף ב' הטענות שקר הם והוא באמת דבר זה חידוש נפלא שחידש לנו ר"י ז"ל בעומק עצום ואם יהיה האופן כי באו ב' בב"א כמו שיקרה על הרוב בענין ב' כיתי עדים המכחישות זא"ז הא ודאי זו אינה טענה כלל וכמובן שהרי כבר נראה שהיו בעצה אחת וכל אחד יודע מה בלב חברו לזה המציא ר"י ז"ל המצאה אחרת אמתית והוא כי מעולם לא יושוו כדרך ההתנגדות טבעי בני אדם שאפי' ששוים במינם משונים בדעותם גם בלא דעת וכשהגענו לדררא דממונא כההיא דפ' האיש מקדש וכיוצא הודיעך כחו ר"י ז"ל דלא מבעיא אם באו ב' באחד דודאי באמצעות ריוח הממון הושוו אל עמק שוה וכשה לטבח הובלו אל עמק עכור ברצון נפשם אלא החידוש הוא שאפי' באו זה שלא בפני זה פתע פתאום עכ"ז הדררא דממונא מחכמת פתאים ומשימת שלום ורעות בטענותיהם עד שכל חד בדידיה יכוין לדברי חברו באמת וע"ז שפיר טענינן להו המגו דאם אמת היו רוצים לשקר היו מכונין לטענה יותר אלימתא בכח האכילה ההיא ומדלא טענוה נכרים דברי אמת וזהו חידוש נפלא ג"כ וכמובן:
כרך של רומי · חלק י״ח סימן כ״ח
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Livorno, 1876
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך כרך של רומי, מוצג בנוסחו המקורי, בלי הערות השוליים של המהדורה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
