כרך של רומי · חלק י״ח סימן כ״ז

עיניכם הרואות שכדברי כן הוא! שהרי במה שתי' התוס' בכתובו' ד "ה אין וד"ה מחמ' כמעט אין שום יתרון על טענתם מטענת המגו. דטענת אנוסים היינו וכו' מבטלים כחו של שטר וכן בטענת פרוע מבטלים כחו של שטר ועם יש לחלק דבר מה (עיין ש"מ לשם ועיין מוהר"י מינץ סי' ג') עכ"ז לפי מונחנו אין שום חילוק וטעם פנית שנאה וכדומה בטענה אחת יותר מחברתה וכ"ש בד"ה מחמת כי שם אין יתרון בטענה שטוענים על טענת המגו ואדרבה טענה גרועה היא שמשימים עצמם רשעים ובטענת המגו יהיו כמצדיקי הרבים ככוכבים והיא אנוסים מחמת נפשות ואם אמת שהיו רוצים לשקר היו בוחרים בטענה זאת להם לכבוד ולתפארת ומדלא טענוה מוכרח אתה לומר כי עתה בדבריהם כן הוא האמת ועכ"ז קאמר ר"י דמגו בב' עדים לא אמרינן והטעם פשוט ומבואר כי כל שאין דררא דממונא לעדים בעדותם מעולם אינם משתוים בדעותיהם וטענותיהם גם בלא דעת ושום שכל וסברא והיינו טעמא כי כך הוא טבעו של עולם כי רוח מנגד מתהלך בין מין האנושי ומה שירצה לטעון זה לא ירצה לטעון זה לא כן בעובדא דאבימי בריה דר' אבהו המובאה בכתובו' דפ"ה ע"א וכן בפ' האיש מקדש דמ"ג ע"ב (וכן בב"ב דכ"ט ע"ב ועיין תוס' ד"ה נוגעין בעדותן ודלא כתירוץ המקובצת שם בשם תוס' הרא"ש ודוק) דהתם יש להם דררא דממונא כמו זה כן זה והדררא דממונ' המגע' לשניהם היא משוה דעותיהם והיו לאחדי' בטענותיהם (ועיין ב"מ די"ז סוף ע"א דהיכא דאיכא רוחא משתוים הלוה והמלוה עי"ש ודוק) אפי' אם לא נמצאו כא' ולא המתיקי עצה יחד ובאו להעיד זה בפ"ע וזה בפ"ע עכ"ז מכוונים לדעת אחת ובטוחים זה על זה ומה נמלצו דברי ר"י ז"ל שדקדק בלשונו באומרו. מגו בב' עדים לא אמרינן ולא אמר מגו בב' ב"א או בשנים סתם (הגם דבב"ק כתבו דבב' ב"א וכו' כבר הגהתיו בתלמודי וסמי חדא לשבעה וגם לשמנה מקומו) לומ' דוק' בענין עדות שאין להם פנית ממון בדבר בהכרח לא משתוין לא מבעיא אם באו זה בפ"ע וזה בפ"ע דודאי אין אדם יודע מה בלב חבירו אלא אפי' פושעים נצמדו יחדיו בעצה אחת עכ"ז אינם משתוין כיון שאין דררא דממונא וכיס אחד לכולם מה שירצה לטעון זה לא ירצה זה: