כרך של רומי · חלק י״ז סימן ח׳

ואחרי שהתברר לנו שקידושי פאלומבא היו עשויים כדת וכהלכה בלתי שום זכר אונס דאתי מגברי אלמא. כי אם אונס משפטיי ודתיי עשוי ורצוי על פי בית דין יפה של כהנים גדולים נוצרים. אם כן ממילא הם קדושין מרוציים ומפוייסים עשויים בלבב שלם. כי אונס הדת והמשפט הוא רצון הבורא ותקות קיבוץ המדיני ואחרי שהם קידושין גמורים ואדעתא דנישואין גמורים ניתנו דהא לאו הכי מה הרויח הויגאריו לחייבו לקדשה ואחרי שבידו להתרחק ממנה ולא יבא אליה ובכל זמן יכול לטעון טענה זאת לא קרבתי אליה (כי הביאה היא טבעית ורצונית ולא שכלית ומחוייבת) ולבטל הקידושין מעיקר' עפ"י טענות של הבל ומה הפסיד הרמאי אלא ודאי שהב"ד אינו מתעסק כי אם על דברים הנעשים בגלוי והם. לחייב את האיש כשיראוהו מחוייב הדין עפ"י הדין. שיקדש אותה ויזמין אותה לעיני כל העם ויודיע במעשיו שהיא אשתו מזומנת לו ומותרת לו לבא אליה לכשירצה ואסורה לכל אדם מאותה שעה שנגמר המעשה המפורסם שעשה. ואחרי שנעשה המעשה המפורסם ושכולם ידעו שעל ידי זה הותרה לו ונאסרה לכולי עלמא מה לנו לתור ולחפש אם בא אליה או לא? זה הבל ורעות רוח למי שחושב עדות כזה. הגע עצמך שאחרי שניתנו הקידושין הללו ובעלה בעיד ויוכל להיות מצוי אצלה אפילו בדרך אקראי ובהחבא. והוה עובדא כי נמצאת אשתו זאת מעוברת והיא טוענת לבעלי ואישי אנכי הרה והוא מכזיב אותה. היאמן כי יסופר שלא נחליט כי ממנו הוא ההריון? אני מדבר לפי משפטי השכל כי ענין האומר זה בני ממזר שהוא נאמן לדעת ר"י בקידושין דע"ח אין לנו עסק בו עכשיו ודי בזה לפי שעה) וכל כך למה? לאו משום שאנו אומרים אחרי שזאת האשה מקודשת ובעלה בעיר והוא באפשרות שיבא אליה והיא טוענת לאישי ובעלי אנכי הרה ודאי שנחליט שהוא ממנו יען שרוב בעילות אחר הבעל אם לא שיברר בעדים וראיה שלא זזה ידו מיד העדי' כל י"ב חדשי העיבור לדעת רבה תוספאה דק"יל כוותיה אפי' רגע כדי צלית ביצה קטנה וזה דבר נמנע מכל זה טובה תוכחת כאש מתלקחת שעיקר הנישואין ושיהיה אדם קשור עם אשתו לתת עליהם כל החוקים והמשפטים הכתובים בספרי חוקי עם ועם הכל תלוי ועומד בשיעשה האיש הזה עם האשה הזאת מעשה מפורסם ונודע לאותה אומה אשר יולד בה והולך ע"פי חוקותיה רצוני לומר מעשה מפורסם שהונהג באותה אומה שהושם לאות ולמופת שבעשות איש אחד עם אשה אחת מעשה כזה הוברר לעיני השמש שהיא אשתו גמורה ומותרת לו לבא אליה ביד רמה ואסורה לאחרים אפי' בחדרי חדרים. ואחרי שעשה ופעל מעשה כזה ע"פי ידיעת בית דין יפה (כדי שלא יטעון טענות גנובות לבטל המעשה ולא שהוא מוכיח מפי ב"ד כי בפני עדים די וכמו שיבא לקמן) שוב אין אנו אחראין אם בירך שבעה ברכות או לא עשה כל אותם הצירימוניארי הנהוגים אצלנו או אותם הנהוגים באומות אחרות. כי כל אלו ההזמנות והפירסומים דתיים ומקודשים חכמי הדורות מכל עם ועם תקנום והם הגדילו המדורה בסדר מנהגים ושבחים ותהלות ותפלות וברכות כדי לעורר את לב העם לעשות כל מעשיהם. אפילו המעשים החומריים והמוחשים כאלו הכל לשם שמים. ועל זה הגדילו המדות ויפיפו הענינים ועליהם תבא ברכת טוב כי כל כונתם ר"ל בין כוונת קדמונינו בין כוונת שאר קדמוני העמים אשר אנו גרים בתוכם היתה באמ' לשם שמים וליופי ותיקון קיבוץ המדיני אבל לעולם אין מי שיטעה ויאמר כי אם הוה עובדא ולא נעשו כל הצירימוניארי כולם או מקצתם שמפני זה יתבטל המעשה המפורסם אשר עליו הושתת ועוד וקנין וזכות ושם בעל ואשתו. חלילה שיש מי שיטעה בזה וכן ממש לא נופל דבר הדין נותן כי לא מפני שהוא אומר שלא בא עליה מעולם יתבטלו הקידושין אפילו אם בעדים וראיה הוא מבורר שלא בעל ולא קרב אליה לשכב אצלה להיות עמה עכ"ז הב"ד היורד חדרי בטני המשפטים והתורות יתן עורף ולא פנים לכל הטענות שדופות קדים כאלו. כי יתגבר כארי ויגזור דינו ויאמר מה לנו ולדברים שבחשאי אנו אין לנו בענין זה כי אם בעשות מעשה מפורסם לאות ולמופת שהיא אשתו וזה כבר הוציאו לפועל המעשה הזה אשר הוא היסוד אשר עליו נשען חיבור איש ואשה וע"ז אנו נשענים ואין אנו אחראין לדברים שבסתר וגם דבר זה ברור מאד כי הא לאו הכי לא שבקת חיי לכל בריה וקיבוץ המדיני ישחת השחתה עצומה שאין השחתה אחרת כמוה: