כרך של רומי · חלק י״ז סימן ז׳

עורו ישנים! הקיצו ורננו! אל תיראו ואל תחפזו כי ה' אלהינו עמנו כאשר היה עם אבותינו אנחנו בשם אלהינו נדגל המה כרעו ונפלו ואנחנו ותורתנו וקבלת אבותינו לא תשכח מפינו ומפי זרענו לעולם ועד ואל יבוזו זרים יגיעה של תורה כיר"א אל ירך לבבכם! אחרי שכל הענינים המרים והרעים אשר חלו להיות בחשבונינו אפילו העטלפים המה יביטו יראו בעינא פקיחא כי הוא דבר תורה מפורש לעיני כל העם על הר סיני תחילה וראש אחרי שהויגאריו בית דין יפה של כהנים גדולים נוצרים פסקו הדין בשנת 1842 וחייבו למוסקאטו לתת קידושין להנער' פאלומבא בראיות ברורות לו שבא עליה והוציא דם בתולים וע"ז גמר אומר וקיים בו מקרא שכתוב ולו תהיה לאשה (דברים כ"ב פ' כ"ט) וע"ז חייבוהו לקדשה בבית האסורים א"כ הרי היא מקודשת גמורה וכל מעשה הנעשה בבית האסורים עפ"י ב"'ד יפה לא יקנה שם מעשה באונס בשום אופן שבעולם כי הא לאו הכי לא שבקת חיי לכל בריה ולא ישאר חיות לכל דין ומשפט שבעולם יען כי על הרוב כמעט כולם ר"ל המשפטים והעונשים לא ניתנו ליכתב לעשותם בכח ואל כי אם לממאנים בהם ונותנים כתף סודרת אל החוקים והתורות ואל המשפט אשר יאמרו אליו שע"ז ודאי ניתנו לכפות אותו בשוטים ואומרים לו עשה מה שהמשפט והדין גוזר אומר שכן יקום ואם נאמר שאחרי זה יכולים לטעון טענת אנוס הייתי ולבטל כל המעשה ב"ד יפה ההוא בקול דברים ותשובות גנובות ועלילות מצעדי גבר הרי לך כל החוקים והמשפטים והתורות כחציר מהרה ימלו וכירק דשא בול יבולון והנם פורחים באויר ואחרי היות הדבר ברור שבית דין הויגאריו בכוחו הגדול ובמשפטו הצדק גזר אומר וקם לו וחייב לקדשה בעל כרחו נמצא מבורר לעין כל שנתברר לו שאנס או פיתה אותה והוציא דם בתוליה וע"ז קיים בו ולו תהיה לאשה וחייבו לקדשה ואחרי כן שפי לסיפיה דקרא ממקום שבאו לחייבו לקדש אותה שמסיים ואומר לא יוכל לשלחה כל ימיו ואיך יכולים לבקש גט. ואם כה יאמרו לקבל עכשיו עדיות שלא אנס אותה ושלא היו דברים מעולם כי אם עלילות דברים היו כל המאורעים שעברו גם זה לא נתן ליאמר לערער אחר מעשה ב"ד יפה של הויגאריו והאריכות בביאור דבר זה אפילו תינוק מאדני השדה אשר לא ראה מאורות השכל ותורת אדם יקוץ בו והוא ברור: