כרך של רומי · חלק י״ז סימן כ״ה

ומעתה אשימה עיני לבאר הסעיף הג' והד' כאחד כדי להקל מעל הקור' ולא ארחיב הדבור כי הם דברים ברורים כשמלה כדברי הפוסקים ראשונים ואחרונים ובראשם הרמב"ם ז"ל כי שפתיו ברור מללו בכל ספרים המאירים ומרוים נפש כל צמא דשן ועתה שמע נא מ"ש בפ"א מה' אישות קודם מתן תורה היה אדם פוגע באשה בשוק אם נתרצו הוא והיא לישא אותה מכניסה לתוך ביתו ובועלה בינו לבין עצמה ותהיה לו לאשה וכיון שנתנה התורה נצטוו ישראל שאם ירצה איש לישא אשה יקנה אותה תחילה בפני עדים ואח"ך תהיה לו לאשה שנאמר כי יקח איש אשה ובא אליה (ראיתו מהפסוק הזה הוא כך: שהיה לומר לו כי יבעול איש אשה או כי יבא או כי יקרב וכדומה וממה שאמר ב' דברים כי יקח איש אשה ואח"כ כתב ובא אליה נמצא דקודם הביאה יש מעשה ליקוחין והיא ברור בכונתו ז"ל) וליקוחין אלו מצות עשה של תורה הם ובאחד מג' דברים אלו האשה נקנית בכסף או בשטר או בביאה וליקוחין אלו הן הנקראים קידושין או אירוסין בכל מקום ואשה שנקנית באחד מג' דברים אלו היא הנקראת מקודשת או מאורסת וכיון שנקנית האשה ונעשת מקודשת אעפ"י שלא נבעלה ולא נכנסה לבית בעלה הרי היא אשת איש והבא עליה חוץ מבעלה חייב מיתת בית דין ואם רצה לגרשה צריכה גט עוד כתב שם דין ה' כל שאסר ביאתו בתורה וחייב על ביאות כרת והם האמורות בפ' אחרי מות הן הנקראין עריות וכל אחת נקראת ערוה כגון אם ואחות ובת וכיוצא בהן ע"כ עוד כתב שם בפ"ג דין כ' וז"ל המקדש בביאה הרי אלו קידושי תורה וכן המתקדשת בשטר מן התורה כשם שגומר ומגרש שנאמר וכתב לה ספר כריתות כך גומר ומכניס וכן הכסף הוא דין תורה ופירושו מדברי סופרים שנאמ' כי יקח איש אשה ואמרו חכמים ליקוחין אלו יהיו ככסף שנא' נתתי כסף קח ממני ואע"פ שעיקר הדבר כך כבר נהגו כל ישראל לקדש בכסף או בשוה כסף וכן אם רצה לקדש בשטר מקדש אבל אין מקדשין בביאה לכתחי' ואם קדש בביאה מכין אותו מכת מרדו' שלא יהיו ישראל פרוצי' בדבר זה אע"פ שקידושיו קידושין גמורי' ע"כ וכדבריו כן פסקו כל הפוסקים ראשונים ואחרונים ומכללם מרן מוהר"י קארו ז"ל בש"ע א"הע סי' כ"ו וסי' כ"ז ככל אשר שמעת אין נגרע והרוצה לעמוד בשורש הדברים אלו ובפרט בענין קידושי כסף יעיין להרב המגיד והרב כ"מ שם דבתשו' הרמב"ם גופיה שהביא הרמב"ן בס' המצות ומ"ש הוא ז"ל עליו ומ"ש הרב מגיל' אסתר והרב התשב"ץ בס' זוהר הרקיע ויתר האחרונים הלא בספרתם ויתברר לו כשמש בחצי השמים שגם קידושי כסף אם קידושין דאורייתא מבלי שום ריח ספק ובאשר הכרחתי לעיל מתוך ויכוחי המקראות ודי בזה לפי שעה: