כרך של רומי · חלק י״ז סימן כ״ג

הטענה הג' שאפילו אם נאמר דלא היה ריח אונס בדבר כי אם הכל פיתוי וריצוי בכל פינות חלקיו והויגאריו כפה אותו בכחו הגדול לינשאנה כי הלך אחר פשטי המקראות ובפירוש הוולגאט"א שלהם אשר העתיקה המפורסם הגדול החכם המלומד ק' גירולומו שאינו נותן הפרש בין מפותה לאנוסה ובשניהם פירוש שיחויב לישאנה מבלי שום הפרש אפילו במלא נימא והיינו שמהר ימהרנ' לו לאשה במפותה תרגמו dotalit eam et hebelit eam uxoram גם פ' ולו תהיה לאשה הכתוב באנוסה תרגמו באותו לשון עצמי et habelit eam uxoram עכ"ז לא מפני זה נאמר דכפיה זאת תקנה שם אונס גמור ער שיהא בו כח לבטל הקידושין כאלו לא היו בעולם חלילה שיש מי שיחשוב זה! מכמה טעמי תריצי אימא רישא שאני איני רואה בשום מחבר שיאמר דבמפותה אם כפו אותו לקדש דהוי אונס גמור עד שהיה בו כח לבטל הקידושין דכל אונס אשר אנו מכירין ורגילין בו היינו אונס גמור ושלם מכל פינות חלקיו ר"ל שאיש נקי וצדיק אשר לא נשא לשוא נפשו ויהי ידיו אמונה אף לא פעלו עולה עודנו עומד שלו בביתו רענן בהיכלו באו פריצים והעלילו עליו עלילות ברשע לפני שופטי המדינה וחייבוהו לעשות דבר שלא היה מחוייב אזי ודאי הוא דאמרינן אנוס הוא וכל טצדקי דמצינן למעבד עבדינן לבטל אותו מעשה הכל כדיניה אבל לא באיש רע מעללים שפיתה את בת ישראל ומלה תאותו ככל אות נפשו ושוב הולך לבקש נכלי דתות לפטור עצמו בטענות כזביות וכדומה אף שהדין נותן דאין כופין וכמ"ש מוהריק"ו בסוף סימן קכ"ט והוא דין התלמוד בלי ספק מהר ימהרנה לו מדעתו עכ"פ הכי הכריח מוהריק"ו דעכ"פ מצוה לכונסה וא"כ אי הוה עובדא ועברו הב"ד או הערכאות דכפוהו שיקיים מצוה זאת רצוני לומר לכונסה לא מפני זה תתהפך כחומר חותם ונאמר דקנה מעשה זה שם אונס גמור עד שיהיה בו כח לבטל מעשה מפורסם של הקידושין אשר בלאו הכי היה מצווה בהם וזה לפי ע"ד הוא חילוק כרור עד שאינו צריך עליו ראיות ועכ"ז לא אחשיך פי מלהביא בידי ראיה חותכת מדברי הגאון בעל זקן אהרן סימן ק"י שכחב וז"ל ונשאר עמה לבאר אם יש הפדש בין אנסוהו גוים לאנסוהו ישראל ובין כדין לשלא כדין ונאמר לענין אנסוהו גוים או ישראל על כרחך באנסוהו שלא כדין ואפי"ה הוו קידושין דאי באנסוהו כדין אונס ומפתה פשיטא דהוו קידושין וגמר וקדיש משום מצוה לשמוע דברי חכמים עכ"ד הצריכים עכשיו לעניננו. ולקמן נביא כל הצריך לנו מתשובה זאת לטענה הד' בע"ה הא ראית שכתב בפי' דאי באנסוהו כדין אונס ומפתה פשיטא דהוו קידושין ואיך כתב כן? והלא במפתה הלכה רווחת דאין כופין? ומדעתו אמר רחמנא? אלא ודאי דס"ל להרב ז"ל כמו שכתבנו אנן בעניותין דכיון דבמפתה מצוה איכא לכונסה ומקרא מלא דבר הכתוכ מהר ימהרנה לו לאשה ואין מקרא יוצא מידי פשוטו אם כפוהו לקיים פשטיה דקרא ובמצות חכמים שאמרו מצוה לכונסה אה"ן ושפיר עבוד ולא מפני זה יקנו הקידושין שם קידושין מעושים באונס והוא ברור. וקרוב לזה הם דברי הרב יד אהרן א"הע סימן מ"ב הגה"בי שעל מ"ש הפוסקים וכמו שיבא לקמן דהמקדש אשה בעל כרחה אפקיעו רבנן לקידושי מיניה ואין קדושיו קדושין ע"ז כתב וז"ל ולי נראה לחלק דלא אמרינן דאפקיעו רבנן לקדושי מיניה אלא היכא דעשה שלא כהוגן לאנוס להמקדש או למתקדשת אבל היכא שכונת האונס על הקידושין היה לשם שמים שאם האשה לא היה מתקדשת תקלה יוצאה נמצא שזה המאנס לא עשה שלא כהוגן אלא כהוגן עשה ועליו תבא ברכת טוב שאנסה כדי שתקבל קידושין להנאתה ולטובתה או להנאת המקדש בכגון זה לא שמיה אונס כלל ולא נתבטלו הקידושין מעיקרא עכ"ד הא ראית שאפילו באשה שאליבא דכ"ע אין האשה מתקדשת בעל כרחה וכמו שיבא לקמן ואם נתקדשה הוו הקידושין בטלין ומבוטלין עכ"ז כתב הרב ז"ל דכיון דכונת המאנס היתה לשם שמים ולא לשום פנייה אחריתי תפשי הקידושין כ"ש בנ"ד שהאונס היה אל האיש ולא אל האשה שאליבא דרוב הפו' אשר בית ישראל נכון עליהם ופסק מרן מוהר"י קארו ז"ל הוא דבכל מין אונס שאנסוהו לאיש קידושיו הוו קידושין וכמו שיבא לקמן וגם האונס שאנס אותו הויגאריו היה לשם שמים גמור להשקיט המריבות והתלונו' כמו שמתחילה כבר צוה אל הממונים שיעשו כל טצדקי לקרבם ולא עלתה בידם ושוב כיון שראה שלא הועילו עם הנבל מוסקאטו דברים רבים ופיוסים ע"ז שפך כאש חמתו וגליה לדרעיה זרוע תפארתו וחייבם בכח ואל לקדש אותה בע"כ לתקנתם בגין דא ודאי אין מי שיוכל להכחיש שדין ב"'ד הגדול של הויגאריו שדן אותם ח"ו וחלילה שיקנה שום אונס ועישוי חליל' וחס! לא יאמרו זה כי אנשי החונף והשקר המכסים שמים בעלי שומים ועלי בצלים וגם דבר זה ברור מאד: