הטענה הב' דאפילו דאם נאמר בפשיטות דכל בעיר הויא מפותה ולא אנוסה בשום אופן כפשט דברי הרמב"ם מבלי שנשגיח אל שאר הפירושים שפי' המפרשים עליו עכ"פ היינו דוקא לענין ממון אבל לא לענין איסור וכמ"ש הרב כנ"הג אה"ע סימן קע"ז משם תשובת מוהר"ר משם אלבילדא כ"י שהיתה בידו והואיל וזכני ה' שתשובות אלו הנאספות עצמם שהיו ביד הרב כנ"הג המה כמוסים תחת ידי חתומים באוצרותי אעתיק כל הלשון הזה הצריך לעניננו וז"ל והדבר מבואר כי מ"ש הרמב"ם בריש הלכות נערה בתולה כל הנבעלת בשדה הרי זה בחזקת אנוסה והנבעלת בעיר הרי זו בחזקת מפותה וכו' ע"כ אין זה רק לענין ממונא ששואלת הצער והמע"ה וכדמשמע בהדיא מהשגת הראב"ד שאמר חזקת זו איני יודע מה היא אבל טענת אנוסה לענין איסורה אין ספק דשייכא גם בעיר וכל התלמוד מלא ובהדיא אמרינן בפ"ק דכתובות בענין פתח פתוח מצאתי וכו' וכן במקומות אין מספר טענת אנוסה הוייא טענה מעלייתא בלי ספק ואין צריך לפנים וזה לע"ד פשוט עכ"ד ומינה לנדון שלפנינו שטענת מפותה הנטענת עכשיו אין כחה אלא כי אם להפקיע קידושי פאלומבא שהיו באונס כדי להתיר איסור ב' אחיות. אנו נאמר כיון שהיתה טוענת פאלומבא טענ' בריא שהית' אנוסה א"כ אין כחנו להפקיע קידושיה כדי להתיר האיסור וכמו שהוכחנו דלענין אסורה שייך טענת אנוסה גם בעיר אפילו לדעת הרמב"ם ודוק היטב:
כרך של רומי · חלק י״ז סימן כ״ב
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Livorno, 1876
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך כרך של רומי, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.