כרך של רומי · חלק ט״ז סימן כ״א

ואמינא לא מסתפינא (אם יסכימו עמי ב' גדולי הדור) שע"פי אומדנא גדולה אמתני ותקיפא הזאת אם יארע בדורות הבאים שכהן נצרי נתן ערות כזה בכתב מעיקרא ובראשונה (ר"ל שאינו כמו נדון שלפנינו שק"ל הרבה שהוא העתק וקיום אל הפנקס העיקרי שאותו העיקרי הוא מסל"ת גו"ש וכנז"ל) אפילו שיפול בשאלה ששאל ישראל גמור מהכהן וכתב וחתם ונתן זכרון עדות כל המאורע כמו נדון שלפנינו בכל נכרים דברי אמת הנז"ל אין נגרע אחד מהם (ובכ:חתיבתו וחת"י דוקא ולא בע"פ) דודאי הדין נותן להתיר אשה מכבלי העיגון מהאומדנא הגדולה הזאת שהרי אם באמת מכוין להעיד גמור הוא פסול ולית ליה שום תיקון עכ"פ ע"י שאלה גרידא קיל הרבה וטעם הדברים. שענין השאלה הוא סימן שנתנו חכמים כשאנו מסתפקים אם מכוין להעיד אם לאו כמו ענין הפונדקית ע"ז הם אמרו דאם קדמה שאלה הוברר הדבר דכיון להעיד וכל זה כשהעדות הגמ"לת הוא שקול אם כיוין אם לא וע"ז תבוא השאלה הקודמת לעדות ויתברר הספק. אבל אם הגע עצמך שהעדות עצמו קורא בגרון מכמה דברים המצורפים לנו וכמה אומדנות שאינו מכוין להעיד וכ"ש להתיר בשום אופן שבעולם אין כח בשאלה הקודמת להכחיש את המוחש מה שעינינו רואות ואזנינו שומעו' דברים אמתיים ומוכיחים גמורים שאין כוונתו להעיד דענין השאלה המבררת שמכוין להעיד הוא כמו שכבר אמרנו שהענין שקול לפנינו ע"ז סימן נתנו תכמים והיא השאלה אבל אם העדות הוא מוכרע מאליו ומעצמו ע"פי ידיעתנו האמיתית ראינו מכוין להעיד אין כח בשאלה הקודמת להפוך כחומר חותם ולהסיר מעל העדות הנחמד הנשמע לאזנינו צורתו ותבניתו וחותמו חותם אמת אשר עליו וכלל הדברים האלה כבר אמרנום למעלה ראש כשההכרח חייבנו לעמוד על תשו' מוהר"מ מלובלין ומשאת בנימין שהתירו באומדנות מוכיחות ע"י שאלה וכאן הרחבתי הדברים ביותר יען מצאתי עצמי מחוייב לברר דבר זה יען שהאומדנא שאנו בה היא אומרנא אמתני ותקיפא עד להפליא שיש בה כח לעמוד בהכלי מלכי רבנן ולהתיר במלכות האפיפיורית יר"ה עדות כהן נצרי על אופן האמור אפי' ע"י שאלה ואפי' הוא עיקרו של עדות מהטעמים האמורים כי באמת ע"פי שיעור ותוקף האומדנא האמתי' הלזו אינו הוא המעיד כי אם אנן סהדי באופן היותר מועיל ומספיק ואינו עושה לנו עדותו כ"א גילוי מילתא בעלמא דאחר שבירר הדברי' איך מת המומר אנו בעצמינו העדים הנאמנים להתיר האשה מכבלי העיגון ביודעינו ומכירינו כמה תקיף וחזק ונפלא ואדיר ענין כזה במלכות הזאת ואמרתי לעיל בתוך מאמר מוסגר בכתיבתו וחת"י דוקא ולא בע"פ יען האומדנא הזאת לא תתחזק כחה כי אם כשהכהן הנצרי זה יכתוב ידו ויבא על החתום בכת"י ותת"י ממש ככל תיקוני הכ"י הנכתבים ונחתמים מיד כל אדם בערכאותיהם והדומה להם כי הא לאו הכי אינו נתפש בשום אופן ואז פרחו באויר כל האומדנות הנז"ל ויותר מהמה כי באלו המדינות דברים בעלמא דלא כתיבן ולא קריין אפי' בפני עדים לא שרירין ולא קיימין ודין כ"י דאינו יכול לטעון פרעתי דקי"ל עכשיו הפך פסק הש"ע ח"מ סי' ס"א יעיד ע"ז כי בעדי אדום הכתיבה והחתי' עיקר גדול בדיניהם אפילו לחייב ראשו למלך וענין ה̠טר̠ט̤י וְה̠ק̞אמב̠יא̤לי ודומה שהם חיות האיברופא הרוכלת הזאת יוכיח ודי בזה ואל תאמר שאם יחתום ויכתוב הרי מכוין להעיד גמור לפניך ובפרט שעל הרוב כותבים בלשון Attesto io sottoseritto ר"ל מעיד אני הח"מ. זה אינו דאחר שכבר נפל העדות מפיו ככל הדברי' הכתובי' על הלוחו' הבאי' בשאלה עכ"פ כששמע הישראלי העדות מפיו כבר זאת האשה יצאת מכבלי העיגון וכשתשאלהו שיבא על החתום כדי להחזיק האומדנא הגדולה הזאת אשר עליה אנו דנים מטעם החיצוני הנז"ל בענין זה אין בו עיקר עדות כ"א חיזוקו וקיומו לדרי דרין כגון דא ודאי מותר גמור דכבר האשה הזאת יצאת מכבלי העיגון התוריי לכל הפחות ואם אח"ך יכוין להעיד מה שהיה שכבר היה וע"ז יש לאל ידי בעזר משדי לעטרו באלף ראיות תלמודיות פסקניות אמתניות מצד עצמם והמדקדק בסוגית איה חברנו ובכל מה שהאריכו בו הראשונים והאחרונים ובמחלוקת הירושלמי איזהו מכיין להעיד וכמה חילוקי דברים הבאים בספרי הפוסקים לאלפים ולרבבות בעיניו יראה כי ראוי הדבר לאומרו לא לבד אלא לחזקו ולאמצו ובפרט איש על העדה כמני"ר נר"ו זה חלק טוב אילן לסמוך עליו שענפיו ושרשיו מרובים בכל מלכות האפיפיורית יר"ה אי תורה ואי חכמה דנטלי מינה בעונות לו ראוי והגון להתטפל ולבקש מנוח אשר יטב לאשר ולקיים חילוק זה ולהקיפו בראיות ומי כמוהו מורה ודאין מכוין הלכה לתלמיה ועליך המצוה דוקא דוקא ואני דליתי לו חספא ומר באתריה ביראת חטאו וחכמתו ישכח מרגניתא ועוד ראיות וסיוע לדברי הראשונים והאחרונים ומעיד אני עלי שמים וארץ שאין הפנאי מסכים לי לצאת חוץ ממרכז הכונה כי יארך הענין ויש לי ד' פסקים להשיב וארבעתם נקבצו ובאו בהיותי מוטל על ערש דוי ואחר העמל והיגיעה והטרחה הגדולה שהיה לי בחולי רע לחפ"ץ. וא"א לומר ונקה ע"כ זאת היתה הלכה בת יומה ולא בד"ג כאשר יעיד חתנו נר"ו. ואחרי היות כן איככה אוכל לטייל ארוכות וקצרות בפרט זה שהוא חוץ מהכונה? אבל מבטחי בה' ובמי שעומד על דברי אלה בשעת מעשה שלא יסמוך על דברי אלה אם לא יחזקם ויאמצם בסמוכים דרבנן. וחסיה נפשי שימצאם כי ידרשם ובפרט כי עיקר החילוק הלזה אשר יצא מבין קרני אצבעותי בתת ההפרש הגדול הזה בין שאלה למכוין להעיד גמור הוא מוכרע מתשו' כל הגדולים הנז"ל שהתירו באומדנות ע"י שאלה דאין לאו חילוק זה אין אנו מוצאים ידינו ורגלינו בבית המדרש להבין דבריהם בעיקר הדין. ובפרט תשובת הרב דבר משה ח"א סימן י"ז והרב בית דוד סימן י"ד וכבר מילתי אמורה כי אין לי שעת הכושר כלל לעמוד על כל פרטי דבריהם כדי להוכיח מתוך התשובה החילוק הלזה שהוא אמיתי מצד עצמו ולא כתבתיהו פה כי אם להתלמד למקום אחר ובפרט כי במלכות האפיפיורית יר"ה אשר ידעתי באנפיה נשמשתי בקהלתי הקדושה הרומיית עומדות וישיבות ידעתי גם ידעתי שהיה בי עון אשר חטא אם הייתי מכחיד תחת קולמוסי החילוק הנחמד הזה עם האומדנא הגדולה האמיתית והתקופה הזאת ושאין לה מקום כי אם במלכות הנז' ולא בד"ג וע"כ חובה עלי לפתוח פתח כחודה של מחט סדקית כדי שאחרים יבאו אחרי ויפתחוה כפתחו של אולם ויבנו עליה דייק ויהיה סניף גדול להתיר נשים עגונות כיוצא באלו שהן בעון לא יחסרו בכל הדורות הה' הצדיק הוא היודע כי לש"ש נתכוונתי ואני את נפשי הצלתי: