כרך של רומי · חלק ט״ז סימן י״ח

המורם מכל האמור הוא. דהוברר כשמש בחצי השמים דלדעת רוב האחרונים בס' ה"ה ז"ל דס"ל כתב גוי מסל"ת מפקא מידי גמל'ת אינו הלכתא בלא טעמא אלא טעמו כטעם לשד השמן והוא שמא ע"י הכתב לא יתברר כל צרכו הענין ההוא עד שיחזור כאילו אנן סהדי בדבר ושומעים מפי יהושע בן נון שדבר זה היא יסוד דין גמל"ת באין זולתו ואחר שכן נדון שלפנינו אינו צריך עוד אריבות דברים כי ה"ה ז"ל יענה אמן בכל כחו כי הכתב העיקרי הנכתב בפנקס האוספיד"ל (אשר ממנו העתיק כהן הראש וכתב וחתם ונתן ביד הגוי הכא בשאלה) הכתב הראשון העיקרי הלזה הוא כתב מסל"ת כשר ומכושר עשוי ורצוי באמת וישר שלא נראה כמוהו בעולם ומשעה שנכתב ונחתם בפנקס העיקרי הלזה ויצא הקול בעולם שכך כתוב בפנקס ההוא הרי אשה זאת יוצאת מכבלי העיגון התוריי אליבא דכולהו תנאי ואמוראי דכל קול שהוא במילתא דעבירא לאגלויי אינו קול הברה בשום אופן דלא חיישינן לשקר כל עיקר שהרי הפנקס פתוח באוצר האוספידא"ל וכל הרוצה ליטול דברים ככתבן יבא ויטול ועיין יד"א ח"א דמ"א ע"א או' קע"ז וקע"ח ומה שהודה הוא ז"ל להרב כנסת יחזקאל כשתבוא ותטול עי"ש ואין לך מילתא דעבידא לאגלויי גדול מזה כמו שיעויין להרב יד"א ח"א פ"ז ואילך ועיין לו עוד בח"ב די"ד אות ק"ב דמשם תוכיח דנדון שלפנינו הוא מילתא דעבידא לאגלויי גמור ושלם שלא קם כמוהו וגם התשב"ץ ח"א כתב באמצע תשו' סי' ס"ו דידיעא מילתא בדוכתיה דהיא לא זייפתיה ודוק היטב בכל הענינים הללו כי לקצר אני צריך וא"כ בקול משובח בזה דעביד לאגלויי דידיע מילתא כדוכתיה דכן כתוב בפנקס האוספידא"ל הא ודאי מיום שיצא לאויר העולם הקול הזה איתרע חזקת אשת איש מעל האשה הזאת ואבד כל זכר לה וכ"ש אם דרך מקרה והזדמן היה נמצא העתק הפנקס העיקרו הלזה שנפל מהמעתיקו דודאי היינו דנים דין מצאו כתוב המובא בש"ס ובפוסקי' לפי דעת כל הני רבוות' הנז"ל שהרי הנה כתו' לפנינו באופן מסל"ת נחמד ונעים עד שאין מי שיוכל להסתפק בו כל עיקר שמלבד שנכרים דברי אמת שודאי מת ברומי כאשר כתוב שם בכתב הנמצא הלזה דהא קושטא דמילתא שאין הענין דומה למי שיצא לדרכו ונתעלם ואפשר לא מת והלך לקצוי ארץ דזה נודע שהיה ברומי ומשעה שנכנס לשם דומה לתוא מכמר כנודע דאין מניחים אותו לצאת אם לא באלפי עכובים וקשורים כנודע אצלי דבר ברור זה ואם היה נוסע היו כותבים אותו בגזיטא רומאנא היוצאת יום יום והדברים ארוכים ומי שיעמוד בדברי הרב א"ר בתשו' סי' ג' במה שהביא הרב יד"א ח"א דע"ב או' פ"ה בעיניו יראה דאחר בירור דבר זה שכן ענין המומרים הנכנסים לרומי שהוא יותר מנתינת המגדל שכ' הרב ז"ל בעיניו יראה ממש שאם כאשר מת נמצא כתוב הכתב הנז' וכיוצא הא ודאי כמו שכבר אמרתי איתרע חזקת אשת איש מעל האשה הזאת ריעות' דלא תוסיף קום בשום אופן שבעולם וחוץ מזה האופן הנמצא כתוב הוא אופן מסל"ת שיש בו כל סעיפי סעיפים הנצרכים לדין מסל"ת בכל פינות חלקי חלקיו עד שה"ה ז"ל וביאורו יענו בכל כחם אמן שהוא כאילו היה הגוי עומד לפנינו ומסיח כל דברים הרעים בתומו וביושרו מבלי שום ריח ספק ואפשר עדיפא לן דבעמדו לפני יהודים ופיו ידבר את כל המאורע אפשר יש לחוש שמא לחשו באזניו סדרי הדינים והחוקים הישראלים האלה כאשר חשש הר"ן ז"ל על השליח הגוי הבא בתשו' הרמה אבל בנמצא כתוב בדרך מקרה ככל נדון שלפנינו הא ודאי היותר מסל"ת משובח שיוכל להיות בעולם שגם חששא רחוקה זאת ליכא ואז ודאי אפי' בלא קיום היינו מתירי' אותה לינשא. ומאי דמספקא ליה להרב בני דוד ז"ל בקו"ע סי' פ"ח בדעת הרמב"ן והרשב"א פשיט' לי גם בדעת ה"ה ז"ל וטעם הדברים דאחר דכל הפוסקים האחרונים מסכימי"ם ומערבי"ם לדעת הרמב"ן והרשב"א וכן דעת התשב"ץ בהרבה מתשו' ומכללם (עיין ח"ג סי' יו"ד וכ"כ וס"ו ועוד אחרות כלם נקבצו באו לך בספרי הקטן חוקר לב א"הע סי' ב' ששם הארכתי למענתי בפרט זה) ויתר מהאחרונים דכולהי ס"ל דכיון דקיום שטרות דרבנן בעגונא הקלו וכאשר הביא היד"א ח"א ד"ע ע"א או' מ"ו עי"ש מינה אתה דן ק"ו דב"ש בנמצא כתוב כתב גמל'ת באופן משובח דלית ביה לספוקי כל עיקר דודאי אינו צריך קיום שהרי אתה דן הק"ו של הרב ע"הג בכל כחך עד להפליא באופן זה אם בנמצא כתב ישראל דאנו מתירין אותה מתורת עדות ובתורת עדות קי"ל מפיהם ולא מפי כתבם וגם אם נתיר מפי כתבם עכ"פ צריך להתקיים כי הדין נותן כי אפי' קיום ב"ד צריך קיום מדינא וכמו שהאריך התשב"ץ בכל אותה תשו' ועכ"ז התרנו בעגונא מפי כתבם ומבלי קיום בנמצא כתב גוי באופן מסל"ת משובח ומפואר דאין אנו מתירין את האשה מתורת עדות דאין עדות לגוי כי אם מתורת דאנן סהדי דקושטא הכי הוה עובדא מפני שהאופן שנזדמן לפנינו הכתב המסל"ת הלזה הוא אופן יפה אף נעים דלא שייך לחוש בו לא משום מכוין להעיד וכ"ש במכוין להתיר בשום ריח ספק שבעולם ואחר כל זה אינו דין שלא נצריכהו קיום כל עיקר? וכד דייקת שפיר המורה החביב! עיניך תראינה כי הצרכת קיום כמעט אין לו על מה לחול וכמעט לפתיות יחשב דממה נפשך אם האופן הכתב הלזה הוא אופן שיש לחוש לזיוף א"כ הרי לפניך חששת מכוין להעיד דמפקא מידי מסל"ת והרי הוא כחרש הנשבר דמי שזייף כ"ש דכיון להעיד וא"כ וכל פיתא בבירא מטעמא רבא דאורייתא והוא דאין עדות לגוי כיון דכבר חששת למכוין להעיד וא"כ עדיפא חששא זאת מענין קיום שטרות דרבנן שאתה מחתר אחריו ואם האופן הכתוב לפניך הוא מתוקן ומקובל של מסל'ת נכון וישר ואמיתי מבלי שיהיה בו ריח ספק בכל חלקי חלקיו כמו שהוא באמת נדון שלפנינו מהטעמים האמורים שאין צורך לכופלם א"כ כ"ש שהוא בושה וכלימה להצריכו קיום דקיל מגוף הענין עצמו שאתה דן עליו באלף מיני קולות ולדעתי דבר זה אינו צריך ראיות בשום אופן כי ממקומו הוא מוכרע דאם באת להתיר כדעת כל הני רבוותא דס"ל דכתב גוי כתוב באופן מסל"ת הרי הוא כבע"פ אין נגרע א"כ הרי נמצא שכבר אתה מודה בפיך ולבבך שבנדון שלפניך ליכא למיחש לשום חשש מכוין להעיד (שכבר אמרנו כמה פעמים שהפך מסל"ת הוא מכיון להעיד ולהפך בהפך) ואם גמרת לדונו דאינו מכוין להעיד מפני האופן המאושר שנזדמן לפניך א"כ כ'ש שלא נשאר מקום לחששת זיוף שאתה מצריך עליו קיום דהא בהא תליא והוא ברור כשמש: