כרך של רומי · חלק ט״ז סימן ט״ו

לא אכחד שעם שבשאלה הבאה לפני הר"ן ז"ל כתוב ב' פעמים שהיה כתב עדות מהגזבר של החצר שהרי כתוב בשאלה (מדפוס קרימונה אשר שלח לו מר נר"ו חסר זה אבל בכ"י ובדפוס קושטא קדמון כתוב כן) ושב והביא בידו כתב מהגזבר החצר מעיד לראובן הנז' שזה השליח הגיע שם וכי לא יוכל להשיב מענה ממי שנשתלח לו כי הוא מת וגם בסוף התשו' כתוב בב' הדפוסים עם כתב העדות שהביא נמצא דהיה כתב עדו' מגזבר החצר ועכ"ז הר"ן ז"ל לא הזכיר הכתב בתשו' ולא העלה אותו על דל שפתיו ומביא כל מעשה הגזבר בקבלת העדויות ממה שהגיד השליח בעל פה וא"כ מזה יאמר האומר דאדרב' ממה שלא העלה הר"ן ז"ל ענין הכתב על דל שפתיו בתשו' היא הראיה עצמה שהכתב אפי' היה בדרך מסל"ת גמור לא מהני כלום וע"ז לא נטפל כי אם בדברי השליח שהיה בעל פה ונשא ונתן בהם להראות שלא היה הענין מסל"ת אבל כד דייקינן שפיר הא ודאי בורכא היא דאדרבא ממה שנשא ונתן בדברי השליח שהעיד שקבלת העדויות שקיבל גזבר החצר היו כולם מכוונים להעיד והשתדל בכל כוחו להכריח דבר זה ולבררו לעיני השמש והירח אדרבא מכאן ראיה אלימתא שהיה ראוי לעשות עיקר מכתב הגזבר של החצר ולזה נתאמץ ונתגבר בחכמה גדולה לדחותו כלאחר יד באמת הבנין שבידו וטעם הדברים. דכיון דנוסח עדות גזבר החצר שבא בכתב כבר הוא מובא בשאלה וזה נוסחו. הגיע לכאן השליח ולא יוכל להשיב מענה ממי שנשתלח לו כי הוא מת. א"כ נמצא דהיה כתוב באופן מסודר כמסל"ת נחמד ונעים שהרי לא שאלו לו כי אם שיודיע. אם השליח עתה שליחותו למסור הכתב ביד המומר בחושבו שהוא חי ולא הראו שעלה על דעתם אפי' אחד מיני אלף שמת כמו איה חברנו וכנז"ל והגזבר השיב בכתב ידו כי הוא מת באופן כזה הוא מסל"ת גמור וא"כ דל מהכ' כל דברי השליח בענין אלמנה וכל מה שאירע לו שם עם אנשי אותה העיר ונקוט בידך כתב גזבר החצר כי הוא כתוב באופן מסל"ת וע"ז בחכמה יסד אר"ש רבינו הר"'ן ז"ל לתקוע דמיונות כאלו ימה סוף כלאחר יד ממש באומרו. אין ספק כי כל מה שהעידו אותם האנשים בפני הגזבר שנתכוונו להעיד שהרי הגזבר שלח בעדם וכו' וכו' כמו שאתם רואים מדברי השליח ע"כ. כלומר ידעתי דהכתב של גזבר החצר הוא כתוב באופן מסל"ת נחמד אבל שוא עמלו בוניו בו כל שהשליח כמסל"ת מבאר את הסתום בכתב הלזה ומגיד לנו איך אירע כל מעשה הכתב הכתוב לפנינו כי היה כולו עשוי ורצוי באופן מכוונים להעיד א"כ תו לא משגחינן במה שכתוב לפנינו בעדות הגזבר כי ילמד סתום אשר בו מן המפורש מפי השליח ואחר זה מי הוא זה אשר יתעקש לומר דלא העלהו על דל שפתיו אחר דאנו רואים דכל בנינו אינו אלא לדחות מעשה הכתב בחכמה עצומה ובסידור דבריו הנחמדים מזהב ומפז רב וכי עתה באנו לבית המדרש? האם לא ידענו או אם גם אבותינו לא ספרו לנו מעומק לשונות רבינו הר"ן ז"ל וסידור דבריו הנפלאים וחכמתו העצומה כי רבה היא? איך שיהיה זאת עולה מן המדב"ר כי תשו' הר"ן הלזו כרוזא קרי בחיל להשוות מסל"ת בכתב כמו בע"פ באין הפרש אפילו כמלא נימא וידענו כמה דרכו של הר"ן ז"ל לחוש ולדקדק ולהחמיר בכל מאי דאפשר כמו שכתב לו תלמידו הריב"ש בתשו' סי' שפ"ח שהוא היה משתדל להתדמות אליו בזה ואחר זה מדשתיק בתשו' זאת בענין כתב הגזבר הבא בשאלה ואדרבא השתדל לבוא בעקיפים ובחכמה עצומה להורות כשמש בחצי השמים שכל הכתוב בו שורשו פתוח שהיה הכל במכוונים להעיד כאשר העיד השליח מכל זה נ"מ דהכל שוה אליו מסל"ת בכתב כבעל פה ולזה השתדל לברר שהכתב לא היה כי אם גוי מסל"ת מפי גוי מכוין להעיד וע"ז כבר ידוע דעת הר"ן ז"ל ה"ד לעיל מב"י ז"ל בעוד ד' עמודים דלא מהני אפי' מן הסתם במ"ש וז"ל ומ"מ משמע מדברי הר"ן ז"ל שהוא מצריך שיגיד הגוי הב' שגם הגוי הראשון היה מסל"ת שכתב וז"ל. וגוי מפי גוי ששמע הדברים נראים ומטים דכל שהוא אומר מסל"ת ששמע מפי גוי מסל"ת שפלוני מת הרי הוא באשה מפי אשה ע"כ. וזה מן הסתם כ"ש הכא דבירר הר"ן ז"ל דהגוים הראשונים שקיבל עדותם גזבר החצר היו מכוונים להעירהא ודאי אפי' דכתב הגזבר הוא מסל"ת עכ"ז מגן שויא כל דהמקור משחת מאין נמצא מים במורד? ואה"ן אם לא היו דברי השליח הגוי לגלות מצפוני הכתב ההוא דהיה גוי מסל"ת מפי גוי מכוין להעיד אה"ן דעם הכתב לבד היה מתירה לשוק כי באמת סברא גדולה היא במו שכתב רבינו הב"י ז"ל בבד"ה על דברי הרב המגיד הז"ל ודבריו נאמנו מאד כמו שהאריך הרחיב הרב עה"ג סי' פ"ו ראה שם דבריו באורך כי דברי אלהים חיים הם ולא שייך לומר הבו לה דלא להוסיף עלה כי באמת ענין מסל"ת לאו מתורת עדות נגענו בו כי אין עדות לגוי כי אם שענין מסל"ת הוא כאילו אנן סהדי ממש וכאשר הארכנו לעיל מפי כל הראשונים וא"כ מהיכן נכנס ענין מפיהם ולא מפי כתבם הנאמר לענין עדות? והלא הכא לאו עדות היא אלא אנן סהדי ואם במקום שיש תורת עדות כמו ע"א ועבד ואשה ששם בעינן מפיהם ולא מפי כתבם עכ"ז בעדות אשה הותר מפי כתבם כעדות גמל"ת דאין כאן עדות כי אם אנן סהדי בחוש הראות ולא שייך דין מפיהם ולא מפי כתבם אינו דין שנתיר כתבו יען דהעיקר הוא דאנן סהדי? ועוד ראיה לדבר ממאי דהחליט מוה"ר מוהר"ם גאלנטי ז"ל בתשו' הובאה בס' דרכי נועם סי' ל' דק"ה ע"א דכיון שאינו בתורת עדות אינו בתורת מה אני בחנם כי עוש"ב וא"כ מינה שאף אנו נאמר כיון שאינו בתורת עדות אינו בתורת מפיהם ולא מפי כתבם אפי' שהיה הדין נותן בשאר עדויות דע"א ועבד ואשה לדון דין מפיהם ולא מפי כתבם כ"ש דגם בהם בעגונא הקלו וא"כ לא תהא כהנת כפונדקית בענין עגונא? הא ודאי לא יתכן דרך ה'? וכיון שהגענו לנקודה זאת א"כ מה לי בע"פ מה לי בכתב? כל דאנן סהדי דהכי הוה לפי משקל הענין הצודק המזדמן והנשמע לפנינו במסל"ת נחמד ונעים ובאמת אשנה ואומר דברי אלהים חיים הם כי הם דברים מקובלים על השכל הישר הנטוע בנו ובפרט שכן הסכים ג"כ רבינו הגדול מוהר"י בירב בתשו' מוהר"ם אלשקאר סימן ס"ז. ועם שמוהר"ם אלאשקר שם הטיח דברים בלפי מוהר"י בירב ז"ל בזה כבר נראה בחוש הראות שלא ירד לעומק חילוק זה והוא פלא שאחרי שהוא ז"ל כתב בסי' כ"ה דט"ק ע"א דגמל"ת כיהושע ן' נון שוויהו רבנן ומוכרח ג"כ דלא על גוף הגוי נאמר שחזר הוא הגוי נאמן באותו דבר כיהושע ן' נון שהרי אין עדות לגוי דבר תורה והוא פסול מדינא ואין הפיסול חוזר להיות כשר אלא ודאי שר"ל דענין מסל"ת הוא כ"כ ברור לעינינו כאילו אמרו יהושוע ן' נון וא"כ חזרנו לדמעיקרא מה לי הוא ומה לי כתבו? ואה"ן אם יש להסתפק דבר מה בגוף העדות עד שאינו ברור לעינינו כאילו אנן סהדי יהיה באיזה אופן שיהיה הא ודאי לא יקובל ברצון ואם יש לגמגם בו נגמגם. ואי לא לא. וענין זה יפול בכל האופנים שיזדמן ענין מסל"ת לפנינו בין שיהיה בע"פ בין שיהיה בכתב וגם אם הגמגום הלזה נולד מפני שהוא בכתב כי אלו היה בע"פ היה מתברר הדבר יותר א"כ גם זה מכלל הגמגומים כי הכתב גרם לנו שלא נתברר הדבר לעינינו כאלו אמרו יהושע ן' נון והיה טעמו טעם מספיק שע"י שבאו הדברים מתוך הכתב גרם שלא בירר הדברים כל צרכם והיא הגרמא עצמה שגרמה לנו להסתפק בדבר שמא נתכוון להעיד וכאלה רבות אבל אם באו הדברים מכוונים הדק היטב במסל"ת ג"וש ככל תיקוני רבנן מי זה אמר ותהי שנטה שכמנו לסבול החק הסתום והחתום הלזה שיתחשב מום מפני שבאו הדברים בכתב ולא בע"פ? זה לא חשב אנוש מאנשי החיילים אשר להוראה וכבר כתב מוהרלנ"ח בתשו' דע"ד דכשדברי הרמב"ם ז"ל הם כס' החתום ולא נודע מקורם בתלמוד ישארו כס' החתום ולא מעלין ולא מורידין וכלל דברי אלה הם דברי עה"ג אלא שאנן בעניותין חזקתים ואמצתים בעוד ראיות ובטוב טעם ודעת אלא שיש להעיד על הרב עה"ג במה שמחתר לצרף דעת הריב"ש בזה ולמה לא יסתייע מתשו' הר"ן הנז"ל דכרוזא קרי בחיל להתיר ע"י כתב אם הוא מסל"ת וכאמור? ואם הר"ן ס"ל הכי ודאי שתלמידו הריב"ש הכי ס"ל דמה כחו יפה לחלוק? וכ"ש דשפיר מוכח דהכי ס"ל וכמו שהכריח העה"ג ז"ל שם ולקמן בע"ה כשנעמוד על נדון שלפנינו נבאר שכמעט רוב האחרונים מסכימים בזה וכמעט חזר הלכה רווחת להתיר כתב גמל"ת רצוני לומר שיתגלה ויתראה לעיני השמש שהמחמירי' בכתב גוי לאו משום חק והבו לה דלא להוסיף עלה כדעת הלבוש והח"מ נגעו בו אלא מטעם דכל חד בדידיה מהאחרונים לפי נדונו הכתב גוי שנזדמן לפניו היה גורם להסתפק בגוף העדות דבר מהעד שהיה נראה בו ריח מכוין להעיד במו שנתבאר: