כרך של רומי · חלק י״ד סימן מ״ו

תו כתב והנה הלכה למעשה מי ירים ראש נגד הסכמת הב"י שפסק בהרמב"ם ובשגם הלכה כדברי המקל באבל ע"כ. הנה לזה אומר דיש כמה צדדים שלא לחוש לזה הצד הא' דעדין לא נתברר לנו שאותנו קבלנו הוראת הב"י והש"ע מפני כי קבלנו דעתו של מרן ז"ל בעצמו הגם כי גדול כבודו זיע"א. אלא נוכל לומר שמה שקבלנו לפסוק כהב"י והש"ע היינו דקבלנו לדון כאותה הכרעה שהכריע הוא ז"ל לפסוק תדי מגו תלת דהיינו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ובמקום שאחד מן העמודים הנזכרים לא גילה דעתו בדין ההוא והשני עמודים חלוקין בדבר הנה הרמב"ן והרשב"א והר"ן והמרדכי וסמ"ג לפנינו אל מקום אשר יטו רובן כן יפסוק ההלכה א"ד בהקדמתו יעוש"ב וא"כ אם הגע עצמך אנו מוצאים שהעמוד האחד לא גילה דעתו והב' עמודין חלוקין ועכ"ז לא פסק עפ"י הרוב כמו שהניח לנו הכלל בראש ספרו אזי מצא בעל דין מקום לחלוק ולו' דהוחלה קבלתנו לפסוק כדעת הב"י ז"ל ותבלין אני מוצא לחזק כלל זה ר"ל שאנו לא קבלנו דעתו ממש כי אם הסכמתו בכלל הזה שחידש ותו לא ממ"ש מוה"ר ראשון לציון בס' שער המים סימן ט' דכ"א וז"ל אמנם שמעתי כי לא תפסו לפסוק כמרן אלא בש"ע שהביא הסברות בפירוש ורבו גדולי המורים שהסכימו על ספרו אמנם בפסקי דיני מרן ז"ל הוא כמו דיני הפוסקים שבזמננו ובין בע"הק ירוש' תו"ב בין בשאר ארצות מצי למימר קי"ל וכו' א"ד יעו"ש. ומוה"ר ראשון לציון מוהר"ם סוזין ז"ל בפסק הובא בספר חקי חיים למוהר"י ורבי מוהר ראשון לציון מוהרח"א גאגין ז"ל סימן ט"ל דע"ט ע"ד שהביא דברי מורנו הרב שער המים ז"ל והסכים בדבריו ושם בדף ע"א הביא מ"ש נגד זה מוהר"י אזולאי ז"ל בס' ברכי יוסף ח"מ סימן כ"ה או כ"ח ובחיים שאל סי' ע"ד או י"א וסיים וכתב מוהר"ם סוזין ז"ל וז"ל ואנו אין לנו אלא מ"ש הרב שער המים מפי השמועה עכ"ד. וכן מורי ורבי מוה"ר ראשון לציון מוהרח"א גאגין ז"ל בדח"ן ע"ר נסתיע מענין זה כיעו"ש הרי לך שלשת הרועים בד' בחר בד' דעיר קדשנו תו"ב דפסקו דלא קבלנו כי אם מ"ש בש"ע וב"י מפי דעת המורים שהביא בו וכן הלכה בלי ספק ומי יבא אחרי המלכים מינה למדנו דאם אנו רוצים דבב"י נטה קו מהיכל אשר השרשנו בו ידינו על העליונה לבקש נכלי דתות או מטעם רוב לענין איסור והיתר או מטעם מיעוט לטעון טענת קי"ל וכן יש לדון ממ"ש הרב שם הגדולים ח"ב מערכת ב' או' כ"ט דט"ו ע"ב ד"ה ודע ודוק ואם באולי דברי אלו יעשו פירות ויהיה כלל מחודש ועמוד נכון א"כ מינה לדון שלפנינו שאנו רואין בענין מע"ל שדעת הרמב"ם הוא כמעט יחידי שנקט אין מתאבלין ושאחריו נגרר הסמ"ג כדרכו או שהיתה לו הגרסא כך שבאופן אין לך אלא ב' בסברא זאת או בגירסא זאת. דהיינו הרמב"ם והסמ"ג וכנגדם בעל הלכות גדולות והרא"ש העמוד הנכון מג' עמודי התוך והרמב"ן והרשב"א בתשו' שהבי' הבה"ב והאגודה והטור שכולם לא העלו על כל שפתם לא גירסת אין מתאבלין ולא הלכה זו ואדרבא הרמב"ן והטור קורין בגרון להפך וכן נר' דעת הרא"ש ודיינו שמלבד שלא פסק אין מתאבלין אלא אדרבא פסק הברייתא כצורתה לענין רבים וקרובים לא אידכר והוא מבורר. ואחרי היות כן מאן נימא לן דאין אנו יכולים להרים ראש נגד הסכמת הש"ע אחר דיש לנו ששה פוסקים גדולים מסייעים לעמוד האחד שהוא הרא"ש ז"ל וחלוקין עם הרמב"ם שהוא פסק מרן כגון דא צריכא רבא לומר הפך זה ר"ל להורות לאבלים שלא להתאבל ולפגום משפחתם: