כרך של רומי · חלק י״ד סימן מ״ז

הצד הב' הוא שאפילו היה הרא"ש והרמב"ם חלוקין ושנין במסייעים דינא יתיב לפסוק כהרא"ש וחיליה ממ"ש מוהרש"ך ח"א סי' קל"ד דקמ"ח ע"א וז"ל ואע"פי שכתב הרב הגדול מוהר"י קארו זלה"ה דלענין הלכה כיון דהרי"ף והרמב"ם מסכימים לדעת אחת הכי נקטינן וכבר שמעתי שרבים תפסו על כבוד חכמתו ונחלקו עמו פנים בפנים על אופן פסק זה שפוסק פעמים רבות וכו' ואפי' יהיה סברתם נגד הרא"ש וכמה מרבוותא בין להקל בין להחמיר וכו' וכו' ובפרט במקומותינו כי הרא"ש היה רבם של ספרדים וכו' עכ"ד יעש"ב וכ"כ בס' דינא דחיי ח"א דע"ט ע"ב כיון דהר"ש חולק נגד הרמב"ן נקטינן הלכתא כהרא"ש דהוא לימד דעת חכמה ובינה בספרד וכן כתב הרב ס' יוחסין בשם גדולי קאשטיליא דאנו סומכים על הראש יותר מדיני הרמב"ם לפי שהרמב"ם כתב בדברי נבואה בלתי ראיה ע"י. וכמדומ"ל אם אין זכרוני מכזב שראיתי בתשובה אחת מביא תשו' למוהר"י קאנפטון ז"ל או למוהר"י די ליאון ענין כזה לסמוך על הרא"ש יותר מהרמב"ם וכבר נלאתי לעשות כל טצדקי לחפש ולא מצאתי אפי' זכר אבל בריא לי שכך ראיתי ושוב בדרך מקרה בא לידי ברכ"י ח"מ סי' כ"ה או כ"ט שהביא תשו' ממוהר"ם ן' דאנון למד מוהר"י אבולב ז"ל לסמוך על הרא"ש ואין ספק כי הוא זה אשר היה רשום בו כמוני ולבי אומר לי שכמעט מרן חזר בו אחר הויכוח הזה שנתוכחו עמו בש"א מוהרש"ך ז"ל שהרי הרואה יראה בתשובותיו לאה"ע בדיני גוי מסל"ת דק"ז ע"א שכתב למוהר"י חמוט ז"ל שרצה לדון נגד הרא"ש כתב לו שהרי מצאנו דאינו להרא"ש אשר כל ספרד ואשכנז סומכים על הוראותיו שכתב וכו' ע"כ (וכן כתב מוהר"י קארו ז"ל דודו של מרן ז"ל בתשו' מרן לא"הע הנ"ל דקמ"ז ע"ב ועו"ש וכן כתב רבינו בצלאל ז"ל בריש סי' כ"ב על הרא"ש ז"ל וז"ל רבן גולת הזה אשר כנענים עד צרפת וספרד הרא"ש ז"ל אשר רוב הגולה קבלוהו לרב עליהם עכ"ד) ואפילו אם יאמר האומר דאין משם ראיה אלימתא שממנה משמע להדיא דאנו בני ספרד וגם בני אשכנז מחוייבים שלא לעשות נגד סברת הרא"ש שהרי כתב בתשובותיו אבקת רוכל סי' קצ"ה וז"ל הטענה השלישית שמאחר שכל בני ספרד ובני אשכנז סומכים על הרא"ש בהוראותיו ובפרט באו"ה אחרי דברו לא ישנו אין כח ביד שום אדם לעשות הפך סברתו עכ"ד. ולדעתי זו ראיה שאין אחריה תשו' שמרן בעצמו סגר עלינו הפתח שלא לפסוק נגד הרא"ש וכמעט הוא הפך הכלל שהניח אם לא שנאמר שחזר בו ידעתי שמי שרוצה להתעקש יוכל למצוא אלף דוחקים ובפרט שלא אמר נגד הרמב"ם בפירוש אבל אומרו אין כח ביד שום אדם לעשות הפך סברתו נראה כלל עצום בכל אופן שבעולם אפי' נגד הרמב"ם אם לא דמסתבר טעמיה דהרמב"ם דאזי הלכתא כהרמב"ם נגד הרא"ש כמ"ש מב"י בא"ח סי' יו"ד ה"ד הכנ"הג כללי הפוסקים או י"ע ועיין יד מלאכי דקפ"ד ודאי שבה תמיהתו ודוק היטיב ולא זו בלבד אלא דאפי' דהרא"ש והרי"ף קיימי בסברא אחת והם ב' עמודי ההוראה עכ"ז כתב מוהר"ם גאלאנטי דכ"ד ע"א וע"ב וז"ל הגם שכתב הרב"י דכשהרי"ף והרא"ש מסכימים לדעת אחד קי"ל כוותייהו נגד הרמב"ם היינו כשהוא סברא יחידאה אבל אם חבל נביאים נבאו בסגנון אחד כמוהר"י ן' מיגאש ור"ת והרמב"ן והרמ"ה וסוברים כוותיה קי"ל כהרמב"ם ז"ל עד שבאופן שאין מהקדמת הרב ב"י שום קושיא עכ"ד וממ"ש בתשו' אבקת רוכל. אחרי דברו לא ישנו ואין כח ביד שום אדם לעשות הפך סברתו כללא כייל סוגרת ומסוגרת איך שיהיה אין לבלבל עצמינו יותד מדי ונקוט מיהא לפחות שכדי לפסוק כהרמב"ם נגד הרא"ש צריך שיהא מסתבר טעמיה כמ"ש מרן גופיה ז"ל או הרבה נביאים מתנבאים עמו כמ"ש מוהר"ם גאלאנטי ז"ל בעדו ומי נאמן בכל בית יוסף כמוהר"ם גאלאנטי ז"ל רב מוסמך בדור שלאחריו על צפ'ת היאו'ר תו"ב. ומכל האמור יד הדוחה נטויה עכ"ד שלא לפסוק כהרמב"ם בהסכמת הש"ע דאין מתאבלין חדא דלא מסתבר נגד הרא"ש והרמב"ן והטור וכמו שדקדק דאי לאו עושה מ"ע אף הם לא יברכו להם ברכת אבלים נמצא דברי הרמב"ם מלבד דלא מסתבר טעמיהו עוד בה דאין להם הבנה ואם נאמר דכוונתו מסתבר טעמיה כאן היינו משום דהלכה כדברי המקל באבל מלבד דאין זה פי' מסתבר טעמיה כאן היינו דר"ל טעם בעצם הדין וכמובן הפשוט עוד בה דלקמן נבאר דגם מטעם לא מסתבר טעמיה זאת שנית דהרמב"ם כמעט יחודאה הוא ובדעת הרא"ש קאי בעל הג'. הרמב"ן. והרשב"א. והאגודא והטור. נמצא דהרבה נביאים לא כתבו שלא להתאבל וא"כ מכל אלו הטענו' יד הדוחה נטויה להרים ראש נגד הסכמת הב"י בדינא ובדינא: