כרך של רומי · חלק י״ד סימן מ״ד

וממוצא דבר אתה למד שאין מקום עוד למה שהצריך עיון ולמוד החתם סופר ז"ל כמי שלא אמר לעלות אך הוכר מתוך מעשיו וכעסו וצערו וההכנות שהוא עושה כמכין עצמו למיתה ואח"ך אנו מוצאים אותו חנוק באופן שנראה שהוא עצמו עשה שזהו אומדנא דמוכח טובא טפי מגמל האוחר בין הגמלים. וכתב דהביאו לזה מ"ש הרא"ש בפ' אלו מגלחין על מעשה רבינו של גורנוס וכו' וקשה הא התם לא אמר ולא מידי ודוחק לומר דמיירי דאמר וכו' יעויין שם ולפי האמור אחרי המחי"ר כל דבריו באו שלא בהשקפה שכבר נאמר דלא אמרינן מוכיח סופו על תחילתו אלא באומר מתחילה או כתוב (או אומר לעלות) דבזה לא פליגי רבנן עליה דרשב"ג וכמ"ש הרמב"ן בפי' וכן כל גדולי הפוסקים הנז"ל והוא יסוד מוסד לדין זה וכאשר הארכנו לעיל ואפי' ראינו מפיל בק"ע וגם כמה אלפי אומדנות מוכיחות בהדיא לא מעלין ולא מורידין כ"ש כשמצאוהו תנוק דהוי הכל באומדנות בלי מעשה מבורר וכאמור ומ"ש דהני אומדנא דמוכחא טובא יותר מגמל האוחר לא ידעתי מאין הידים לומר יותר ונימא דהוי יותר ויותר מאי הא רוח והלא כבר ביררנו בירור שאין אחריו כמוהו דעם האומדנא בעינן מעשה מבורר דהיינו הודאת פיו והיא האמיר' וזה ליכא ואף זאת כבר כתבנו שהוא דוקא בדיני ממונות דמוציאין מיד המוחזק באומדנא דמוכח הבאה אחר מעשה מבורר ובחזקת איסור וכשרות אין מרעין אותן אם לא בראיה ברורה דומיא דעדים והיא האמירה והעליה מיד שכך קבלו רז"ל כולם פה אחד והוי כשאר חזקות שהחזיקו לנו חז"ל וכמ"ש לעיל וחוץ מאופן זה בין אם היתה אמירה ועבר זמן בין אם לא היתה אמירה והיו אומדנות. תלינן במיעוט מצוי דרוח רעה והדומה לה ואין מוציאין אותן מחזקתן והוא ברור כשמש ומה שהעלים עיניו החתם סופר ז"ל מכל המקצועות נשמעות רחבות הא גרמא ליה לעות לנו הדרכים. וכבר אני רואה שלמטה בסוף פיסקא זאת כתוב בין שני חצאי מרובע ועיין הר"ן בפ"ב דחולין ומ"ש הב"ש א"הע סימן קמ"א סקכ"ו ע"ב. ואין ספק אצלי שאחר זמן נגלה לו אגב ריהטיה לשון הב"ש שהוא הביא מהר"ן דחולין והוא בחדושיו בחמש שיטות הר"ן והוא כתב הר"ן סתם כאלו בפי' על רב אלפס ולא עמר בשורש הדין כראוי כי אלו היה זה היו נגלים לו תעלומות חכמה מכל האמור ולא היה מטריח עצמו ואותנו לכתוב כל מה שכתב וכל מה שאנו משגים עליו. וממילא גם מה שהכריח ממעשה דברו של גורנוס ומגירסת הרא"ש אין בה כדי שביעה כי מי יניח תורה שלימה והולך לנוד להוציא דינים בלתי מוכרחים או מנגדים אל השרשים והתורות מאיזה דקדוקים מאיזה פוסק או מפרש. ועיין תשו' חכם צבי ז"ל סימן ק"ן מה שהשרשנו והזהרנו ע"ז א"כ גם הכא אחרי דיש לנו עמוד ברזל וחומת נחושת לסמוך עליו דין זה מה לנו לשתות מי שיחור להוציא דינים מפקפוקים ודקדוקים? ונישבם כאשר יעלה המזלג ואימור חסורי מחסרא האמירה כאשר חסורי מחסרא מה שהוסיף להגיה הרא"ש ז"ל שם או אימור לעיקר הדין כמ"ש למעלה כדעת הרמב"ם דלא ס"ל הך דינא לגמרי וכמדובר ודברים אלו לא מעלין ולא מורידין להוציא דין מחודש ובפרט היכא דהדברים מרפסן איגרי מענין לענין ומשמועה לשמוע' וכאמור: