ואזרתי כגבר חלצי להעמיק ולהרחיב בכל האמור מריש ועד כען כי קנא קנאתי על אחד מן הראשונים אשר הובא תשובתו בענין זה בס' בשמים ראש סי' שמ"ה אשר הן בעון על תשובה זו א' מאחרוני אחרונים שבדורנו לא כביר נלב"ע הטריז כנגד תשובה זאת ופיו ימלא תוכחות ואל בינתו נשען להחלי' ולחפאו' דברים אשר לא כן וע"כ אמרתי ע"ט לעשות לה' ולכתוב בספר ובדיו הדברים בשורשן בצביונן ובקומתן להראות לכל באי עולם כי טובה צפורנן של ראשונים מכריסן של אחרונים. ולא אאריך עוד בדברים אלו כי הם כחומץ לשינים וכעשן לעינים ובני מעי מתחפכין איך שודדנו והושלכו משכנותינו משכנות הרועים נוטפות מור שושנים ואעמיק לך תשובת בשמים ראש סימן שמ"ה אות באות שאלתני באחד חסר לחם וחשוף שת שהלך בפני שנים ואמר מאסתי חיי ואבד עצמו אם רשאים קרובים להתאבל עליו כיון דפסק הרמב"ם אבל דאין מתאבלין עליו בבריית' דמס' שמחו' אם פרושו אין צריפין להתאבל אבל אם רוצים לחפות עליו אם זה כבודם הוא תשובה מדברי הרמב"ם עצמו נראה בדבריך. דאיך יברכו לאבל ואלו אוכלים ושמחים ועוסקים בפרקמטיא ומלאכה. ואולי על אנינות לב אמנם בעיקר הנדון חלילה לדון את האיש הזה לרעה וכבר אמרו במדרש על פסוק אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש יכול כשאול בן קיש ת"ל אך. ושאול היה מתיירא פן יתעוללו בו ולא תאמר דוקא שישלחוהו בבזויים גדולים להתקלס כישראל והיה חלול השם בדבר לא כי שכל שעשה מריבוי צרותיו דאגות ויסורים או עוני גמור אין כאן מיחוש. אדרבא גנו רבותינו ז"ל את צדקיה מלך יהודה ואמרו לנו גלה עמי מבלי לב שהיה לו לצדקיה להקיש עצמו בכותל וימות ולא יראה בשחיטת בניו לעיניו. וגם מנו רבותינו אחיתופל בשלשה הדיוטות לפי שמרד במלכות בית דוד ולא היה אחיתופל מאבד לדעת וענין המאבד לדעת הוא המבזה את הבריות ובועט בטובה ושנא את העולם כמקצת הפלוסופים שעושים כן להמרות פני עליון המשתבח בעולמו ורואה אותו כי טוב ואומר יהי כן ואלה אומרים לא כן ומקצתם אומרים ג"כ כי זה שבח הנשמה שמוציאה מן הגוף העכור הזה שהוא לה כקבר וכיוצא בהבלי רשע ושוא אבל בצרת נפשו כי לא יוכל שאת ואף כי זה לשמור עצמו מן החטא שכל הצרות והרעות וגם העוני מעבירים את האדם על דעת עצמו ועל דעת אין ספק שאין בזה שום איסור ובדברי אלה תמצא שבר לקושיית הפלוסופים אשר בה יחשבו להבל את הדת ותאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיקו של עולם וחרב שבפיהם מנהון עדת ומן אורייתא לא יעידון כל עדת ואתם עשו לעני הזה כדרך שנוהגין בכל ישראל. ותו ל"מ ע"כ לשון התשובה כולה:
כרך של רומי · חלק י״ד סימן ל״ו
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Livorno, 1876
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך כרך של רומי, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
