כרך של רומי · חלק י״ד סימן ל״ז

הנה אל ה' ויאר לנו למצוא דברי חפץ בתשובה קדמונית הלזו. א'. שראינו שהיה גירסא בברייתא דמסכת שמחות אין מתאבלין כמ"ש בשאלה כיון דפסק הרמב"ם דאין מתאבלין כדאית' במס' שמחו' נמצא דהיה להם הגירסא בגוף הברייתא אין מתאבלין ושוב מצאתי להסמ"ג בסוף ה' אבלות שפסק וז"ל שנינו במס' שמחות המע"ל אין מתעסקין עמו לכל דבר ולא מתאבלין עליו ולא מספידין אותו. אבל עומדין עליו בשורה ואומרים עליו ברכת אבלים וכל דבר שהוא לכבוד החיים עכ"ל הסמ"ג הרי דגם הסמ"ג מייתי הברייתא בצורתה אין מתאבלין ואחר שנתברר לנו שהיה ברייתא בצורתה ר"ל שהברייתא בצורתה אינה מדברת כי אם ברבים הרחוקים א"כ כמו שבהכרח צריך שתפרש כל שאר הדברים אין קורעין וכו' על הרחוקים מפני כי הברייתא לא משתעי בקרובים כלל כן בהכרח תפרש אין מתאבלין על הרחוקים ר"ל איבול בעלמא דקי"ל מקריעה וכאשר הארכתי לעיל על דברי הרמב"ם ז"ל וזאת שנית למדנו מתשו' בשמים ראש הלזו שנרגש מלשון הרמב"ם דלכאורה נראה תרתי דסתרן אם נפרשהו על הקרובים והשואל הוכרח לפרש אין מתאבלין אינן צריכי' להתאבל אבל אם רוצים לחפות עליו מתאבלין ונראה שהרב המשיב נענע לו ראשו מכח קושייתו דאיך יברכו ברכת אבלים ואין אבלים? והוא הקושי העצום ולדעתנו המעט אין אנו צריכים לדוחק זה כי נוכל לפרשו בשופי על הרחוקים כמו שפירשו הרמב"ן והטור על הקריעה ושאר דברים ואלו היה גירסתם אין מתאבלין יפרשהו גם זה על הרחוקים דכמו דאיתיה קריעה ברחוקים איתיה נמי אבלות. ואבלות ברחוקים שכיחא יותר ויותר דעכשיו בטלה קריעה ברחוקים ונשאר האיבול וכאשר הארכתי למעלה בראיות ואם כה תאמר מאי נתחדש לך עכשיו מפני שמצאת הגירסא הזאת? אומר לך שער עכשיו הייתי אומר אפ' הרמב"ם הוציא דין זה ממקום אחר מפורש ואין אתנו יודע אע"ג דישארו בס' החתום עכ"ז הלב נוקב ויורד עד התהום אבל עכשיו כי נתברר לנו כי היא גירסא באר אשר לפנינו וזאת הברייתא לא משתעי בקרובים כל עיקר א"כ יפורש אין מתאבלין דהוו גרסי בה על הרחוקים במין חומר מאחר דהברייתא מסיימת כללו של דבר כל דבר שאינו כבוד החיים אין הרבים מתעסקים עמו וכו' נמצא דמלבד דהברייתא לא דיברה בקרובים כלל אלא אדרבא פי' הדברים שכל עיקר הדין הוא ברחוקים ותו לא והוא ברור. ומ"ש הרב המשיב הנז' על תי' קושייתו דאם אין אבלים ברכת אבלים מנין? באומרו אולי על אנינות הלב. אגב שטפיה כתב כן שהרי לא נזכר אנינות הלב כי אם בהרוגי ב"ד וכאן אלו נדון אותו יותר חמור ליכא אפי' אנינות וענין אנינות בלאו הכי לא נזכר בהרמב"ם ז"ל ואעיקרא אנינות הוא בלב ומה ענין תנחומי אבלים וברכת אבלים שהוא בפועל גם הרב המשיב כתבו בלשון אולי כי אגב ריהטא לא מצא מענה. שלישית. למדנו מתשובה זאת שאותו עני כיון שהוא חסר לחם וחשוף שת אפי' שהלך לפני שנים ואמר מאס חייו ואיבד עצמו עכ"ז כתב. חלילה! לדון אותו לרעה ר"ל שאחר שנתברר לנו שהיה עני מרוד ערום ועריה וזוהי הסיבה שגרמה מיתתו לא נשאר עוד מקום לדון אותו שאיבד עצמו לדעת ר"ל להכעיס. כי אם אנוס הוא על פי רוע מזלו ועניות דעתו ומזגו המר והנמהר אילצתו לצאת מן המרכז ועשה מה שעשה והראיה משאול היא ראיה אלימתא וכאשר נשתמשו ממנו כל הפוסקים לא שהוא מותר כשאול אלא שאם עבר ועשה יש פתחון פה לומר שהצער הגדול אילצתו ועכ"פ אנוס מקרי ודינו מסור לשמים ולא לאדם כי אי אפשר להלחם נגד טבע האדם בעת צרתו על דרך שאמרו אל תרצהו בשעת כעסו ואל תנחמהו בשעה שמתו מוטל לפניו וכאלה רבים. ואם נראה בו אונס באיזה אופן שיהיה שפיר כתב הרב המשיב. חלילה לדון את האיש לרעה ויהיה דינו מסור לשמים וזהו ראייתו מצדקיהו שמדרך טבע היה לו לעשות כן (ולא מצד הדין) כי מי יראה שחיטת בניו לעיניו ולא יהרוג עצמו? כמו חנה אחר מיתת שבעה בניה וכך טבעו של עולם כי היגון הגדול מעביר את האדם על חייו ואורך ימיו ואם היה עושה כן צדקיהו אפשר לא היה לו עון אשמה וזה הורה על תוקף וקשיות לבו ואמר הרב המשיב גנו רבותינו אפשר דס"ל דלגבי צדקיהו מלך יהודה כשאול אפשר האיבוד מותר לו כי היה חלול ה' גדול להניח את עצמו ולהתקלס ולהתעור וכאלה רבות ומי יאמר לקדמון שבפוסקים למה תפרש כך שהאיבוד לצדקיהו מותר לו? ר"ל שהם לנו לעינים כי לבם פתוח כפתחו של אולם ושקול דעתם כשקל הקדש ומי גבר יתגבר ויאמר על ראיית אחיתופל כעורה זו ששנה? מאחר כי ראינו שנמנה בג' הדיוטות מפני שמרד במלכו' ב"ד ולא נמנה בפורשי' מד"ץ מפני כי איבד עצמו לדעת וזאת ראיה דכיון שלא היה כי אם מפחד כי ראה כי לא נעשת' עצתו אנוס מקרי וכך המה דרכי ההוראה ללקט ראיות מכא ציבחר ומכא צבחר ויתצבו כמו לבוש להוציא לאור משפט (ועיין תשב"ץ ח"א עט וראייתו הנכונה) ומי בעל דברים יגש וישים פניו כנחושה? לאמר לחד מבני עליה מדרי קדמאי עד דור סמוך לפטירת מרן ז"ל (עיין הגאון הרמ'"ז בחק"ל ח"מ ח"א סי' פ"ג דק"ד ע"ג) לאמר לו למה תפר' מע"ל כמבז' את הבריו' ובועט בטובה ושנא את העולם במקצת הפילוסופים שעושים כן (כאשר פירש הרב הקדמון הזה)? מבלי הביא בידו חבילי ראיות בריאות וטובות ממולאות בתרשיש שהם וישפה ספרא וספרי וכוליה תלמודא. אשר לא ימצא המתעקש מקום להתגרר בו ולדחות הדברים כקש וגבבא? הא ודאי האיש אשר יעשה אחת מאלה דבריו לעו והיו כלא היו. הדברים ק"ו אם דברי אותו קדמון בנויים על אדני פז שמלבד שאין שום שמועה מנגדת פירושו בשום אופן אלא אדרבא דבריו דברים שמתישבים ומושכין לבו של אדם בפשטי הדברים שבאמת אין לך פירוש נאה בעצם ג' תיבות הללו מאבד עצמו לדעת אלא פי' זה וחוץ מענין זה כל שהיה לו אונס דבר מה מנגעי בני האדם אין לך שלא לדעת גדול מזה. ומילת. לדעת. בכל המקומות תפורש ברצון נפשו והשלמת דעתו מבלי שום זכר אונס ומי פתי יבחר מות מחיים ברצון נפשו והשלמת דעתו דר"ל מבלי מעיק חצוני? אם לא אלו הפילוספי' הבוטחים על חיל עיונם הנבער ובעומק התפלספותם יתהללו והוי פי' לרעה ממש פי' מרוח ונעים כ"ש שמצד הדין וכל השרשים הגדולים והנוראים שבים התלמוד ופרשיו ורכבו אין מנגד עצמי לפירוש זה אי שמים! אם קדמון א' ממחוקקי ישראל לא יוכל לפסוק דין ע' פי פירושו? ואם גם אנו אין אנו מחוייבים ללכת בעקבותיו אם נראה שדבריו שקולים בשקל הקדש? זה לא חשב אנוש מאנשי החיילים אשר להוראה ומי אמר לן שאין זה פי' הברייתא כמו שפירשתיה לעיל על אופן זה? ומי הגיד לן שפי' הרמב"ם שכתב שעלה דרך כעס או מצר אינו על אופן האמור? שהם סימנים אשד לא טובים על התפלספות המר והנמהר וע"ז הוא בחזקת מע"ל ולא מע"ל מבורר וכמו שהארכנו לעיל וכך יפרש לך הרב הקדמון הזה ומה כחך יפה להתנגד לו? ובפרט במקום שספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניך להקל בכבודם ולבזותם לעיני השמש והיריח ולחרוץ משפטם על פי פסק דינך מבלי שיהיה הדבר ברור לפניך כאחותך המותרת לאחדים ואסורה לך? זה הבל ודעה למי שחושב הדברים בהפך (ועיין תשו' בשמים ראש סי' ש"א תשו' לר"י בר מכי"ר ז"ל תשו' נצחת ואת כל ונכחת ושם בסי' קצ"ב תשו' להרשב"א נגד תשו' הרא"ש הידועה ופסקה מוה"ם באהט"ו סי' קע"ז ושם סי' רי"ב תשו' להרא"ה בסגנון זה וכדמותה עיין יכין ובועז ח"א דס"ג ע"א ואל תבהל ברוחך לתלות תשו' הללו בזיוף כי חיי ראשי מי שבקי בלשון הצח ובהמצאת דעות אותו דור ר"ל דורו של הרשב"א והרא"ה ומאירי עיין מוהרלנ"ח דרפ"ד ע"ג יודה ויאמר כי תשו' אלו מיד אלו הראשו' נגזרו ויש לי עוד ראיה לזה כי אותה תשובה שבאת מאשכנז שמזכיר הרא"ה שם בסי' רי"ב היא תשו' הר"א בן הר"י אור זרוע אשר עליה השיב הרשב"א ח"א סי' תקע"א דוק ותשכח ותשו' זאת שלפנינו לבי אומר לי שהיא מהרא"ה שכן נ"ל מסדר לשונו והגיונו והתפלספותו האלה"י ואש"א ת"ם) ומ"ש עוד בסיום התשובה אבל בצרת נפשו כי לא ווכל שאת ואף לשמור עצמו מן החטא שכל הצרות והרעות מעבירים את האדם על דעת עצמו ועל דעת קונו אין ספק שאין בזה שום איסור עפ"ד דנראה דהתיר להדיא לפגוע בנפשו נוכל לומר שהכוונה אין בזה שום איסור להתאבל עליו ולא שאין איסור לפגוע בנפשו כי הדברים הם סתמים וסובלים פי' זה אבל האמת הדרי בי! למה לן לדחוקי אנפשין להוציא הדברים מפשוטן? דבאמת אם רואה אדם דהעניות רוצה להעבירו על דעת קונו כגון שיש לו אלף מסיתים מימינו ורבבה משמאלו כאשר יש בעונו מסיתים ומדיחים מוכנים ומזומנים ליום רעה לקבלו בסבר פנים יפות ולהעביר לו פנים של זעם והעושר והכבוד מלפני אידיהן כנודע ומפורסם (ובפרט למי שמכיר נגעי האברופה אשר בה נכתבה תשובה זאת לימים שעברו עברה וזעם וצרה על ישראל ועל רבנן כנודע) אה"ן דבאופן כזה ס"ל להרב המשיב דאין בזה שום איסור ע"ד הלכה ואין מורין כן כי הם דברים דקים מאד ומסורים ללב וכל לבבות דורש ה' ומי עלה שמים? ידעתי שהרב זרע אמת שם העלה להפך שיכפה יצרו ולא יצא לתרבות רעה. אבל הרב המשיב יאמר לו להפך כי הם דברים המסורים ללב ונאמר בהם ויראת מאלהיך ובוחן לבות וכליות אלהים צדיק וכל מילי ידע איניש בנפשיה ואם באמת היתה כוונת מיתתו לשמים כי ראה עינו כי כלתה אליו הרעה לנפול לפני בני עולה בשוחה עמוקה זונה אשר דיבר בה שלמה המלך ע"ה במשליו אין ספק כי הוא עולה כליל לה' והוא נכלל באותו כלל הגדול והנורא שכללוהו חכמינו ז"ל כלל עמוק עמוק מי ימצאנו והוא כל מעשיך יהיו לשם שמים עד מיתה עד קבורה בכל מכל כל ומי אסף דוח אלהים בחפניו? והדברים גבוהים ונעלים מאד מלהיות נשפטים במשפט האנושי ושקול דעתו הנכזבה כל דאתברר לנו דהיו לו צרות רבות ורעות ומי יודע אם לא פיתוהו לחלל בריתו ולהמיר כבודו? וע"ז בחר מות מחיים היש קץ לדברי עמל ואון אשר האדם יולד להם? האם תמו כל המקריים מינים ממיני' שונים? ואין לך יום שאין קללתו מרובה מחבירו: