כרך של רומי · חלק י״ד סימן ל״ה

ונחזור אל הראשונו' ונאמר כי אחרי שיצאנו מידי ל' הרמב"ם זה ושאחריו נגרר מרן הקדוש ז"ל בס' הקצר כדרכו לפסוק ככתבו וכלשונו א"כ מה שתפרש בלשון הרמב"ם תפרש בדברי מרן ז"ל (ידעתי שמב"י ז"ל הביא דברי הרמב"ן בזה שהבין בעד הרמב"ן שאין מתאבלין כלל. אין לנו עסק בזה כי שם לא גילה דעתו מרן ז"ל כי אם שהביא דבריו ותו לא.) ותו מאין הידים לחייב לאבלים שלא להתאבל ולגרום בזיון משפחה גדול ועצום ואי ר"ע חשש שלא לומר עליו הוי נטלה כ"ש שיחוש הרבה אם תדינהו כדין רשע גמור ופורש מד"ץ בפומבי ואם נראה באחרונים דינים משונים וסברות זרות דינא יתיב וספרין פתיחו לומר מה כחם יפה? ואי ר' לא שנא רבי חייא מנין ליה? (ועיין פסקים וכתבים סימן רע"א.) ואדרבא מבורר בברייתא דא"ר לחוש הרבה שלא לדונו כדין לאו עושה מעשה עמך וכן דעת הרמב"ן מפורש והנגררים אחריו ודברי הרמב"ם ז"ל אינם מנגדים לפי ביאורנו והוא ברור: