כרך של רומי · חלק י״ד סימן ל״ד

באנו לשינוי הד' הנמצא בהרמב"ם ז"ל אומרו שעלה דרך כעס או שהיה מצר ע"ז אינו צריך אריכות שכבר מובלע בנעימה ונלמד מדברינו לעיל שבלאו הכי איך אנו יודעים שלא נכנס בו רוח רעה והרוח רעה עצמה אילצתו לעשות המאורע הרע הזה והמר הוא עצמו אילצתו לאומרו ולעשותו מיד ומכאן מוכח אם לא ע"י ידים מוכיחות שהיה דרך כעס או מצר שזה סימן מובהק שהוא בכל דעתו וכאשר הארכנו לעיל ובזה סליקו דברי הרמב"ם על מתכונתם אין בהם נפתל ועקש. גם ענין אין מתאבלין שכתב נוכל לפרשו בשופי על הרבים ולא על הקרובים וכאשר הארכנו כל זה לעיל לארכה ולרחבה ואל תשיבני הלא אתה הראת לדעת שהרמב"ם אינו פוסק כי אם הדינים כאשר הם בתלמוד אמנם הדינים הנלמדים מדיוק מניחם ועל המעיין ללומדם. הלא כמה דינים שהוסיף משה מדעתו מדיוק ההלכה והיינו מיד גם העלייה. דרך כעס או מצר שאלו הם דינים מחודשים או מלומדים מביאור ההלכה וזה שלא כדרכו דרך הקדש הא ודאי בורכא היא דלא נאמר כלל זה כי אם בביאור ההלכה ממש או במה שיש לטעות בהשקפה ראשונה כגון ההיא שכתב מוהרלנ"ח הנ"ל שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת שאין האשה מעיזה פניה בדבר שהבעל יודע שאינו אמת ומינה האמינוה הפוסקים גם בטוענת אין לו גבורת אנשים דודאי אינה מעיזה ולא דמי לטעות אינה יורה כחץ שהוא דבר שאין הבעל יודעו. ולזה כתב מוהרלנ"ח דכיון שהרמב"ם פסק הדין כאשר הוא בתלמוד דאין האשה מעיזה וה"ה לזה ומה שתפרש התלמיד מפרש בדבריו וז"ל מרן הקדוש בתשו' לא"הע דקכ"ה ע"ב הרמב"ם כך מנהגו לכתוב דברי הגמרא סתם ומה שאנו מפרשים בגמרא נפרש בו. ומה שאנו אומרים בשם תשו' הרא"ש שאם עבר על ההתראה יוציא כן משמע מפירש"י וכן כתב הריב"ש בשם הירושלמי שהביא הרשב"א הכי כל הני רבוותא מפרשים כן דברי הגמ' אין חולק עליהם א"כ גם הרמב"ם סתמו כפירושו עכ"ד ז"ל וכן ההיא דפרשנו לעיל דאין מתאבלין קאי על הרחוקים הוא ג"כ ע"ז האופן פסק לשון הברייתא כדמותה (ר"ל במונח שהיתה לו הגירסא אין מתאבלין) ומה שבהכרח צריך שתפרש לשון הברייתא פרשהו בדבריו ואדרבא הוא ז"ל סידר לשונו לשון הזהב דהבקי בלשון יורה יורה ידין דמיירי כולה ברחוקים וכאשר הארכתי לעיל אבל אם כשיפסוק הדין כאשר הוא בתלמוד בלי אותה הרחב' או אותה הוספה או אותה השמטה משתני הדין. הא ודאי מגלה לן דעתו הרב ומוסיף וגורע. כי הכא דאי הוה שביק לעלות וליפול ובלא מיד לא מצאנו ידינו ורגלינו בבי"המד הוו והלכות מתנגדות. ואם לא יבאר דרך כעס וכו' אין הבנה לענין כלל על דא ודאי מרחיב ומבאר ובלאו הכי זהו מלאכתו מלאכת השם לחבר אל האהל הדינים העצומים המפוזרים בתלמוד לאלפי רבבה והיו לאחדים בידו בלשון צח ופשוט זיע"א. ומצאת אילן גדול לסמוך כלל המחודש הלזה אשר אני מחדש אגב לימודי הוא האדון הרשב"ש ז"ל סי' רס"ו דמ"ש סע"ג שכתב וז"ל וזה כמנהג רבינו ז"ל הטור להוציא דבר מתוך דבר וסברה וכוונה עכ"ד והוא קרוב לכללנו ואין מנגד לכלל מוהרלנ"ח הנז"ל וגם למ"ש הרמב"ם עצמו באגרותיו וגם למ"ש מרן בתשו' הנז"ל ודוק היטב בענין הרשב"ש ותישרהו על מסלול זה ודי בזה: