כרך של רומי · חלק י״ד סימן ל״ג

ובעיקר הדין בא ואראך שדין זה שפסק הרמב"ם דעלה לראש הגג (ולא אמר להפיל) ועלה מיד ונפל ומת (ולא שראינו שהפיל) הוא מוסכם מכל הפוסקים אין גם אחד שחולק שהרי כתב הרמב"ן דח"י לגטין שם וז"ל אם הוכיח סופו על תחלתו הרי זה גט פי' רשב"ג לאו לטעמיה אזיל דאמר כותב נכסיו לאחרים ושתק ולבסוף צוח הוכיח סופו על תחילתו דהתם פליגי עליה רבנן והכא לא פליגי כלל דשאני הכא דאמר כתבו וכו' ותניא בתוספתא פ"ד בריא שאמר כתבו גט לאשתי ועלה לראש הגג ונפל כותבין ונותנין לה כ"ז שיש בו נשמה רשב"ג אומר אם מעצמו נפל ה"ז גט ואם לאחר זמן נפל אין כותבין ונותנין שאני אומר שמא הרוח דחפתו ע"כ הנה אתה למד מדבריו תרתי חדא הא דאמרן דבאמירת כתבו בתחילה ועשה מעשה לבסוף הוכיח סופו על תחילתו ובזה מודו רבנן לרשב"ג א"כ כ"ש שבאמירת לעלות לגג לבד ועשה מעשה לבסוף הוכיח סופו על תחילתו והך דנקט הרמב"ן הריני עולה לגג ונופל ומת לא שהם דברי העולה אלא הם דברי הברייתא שאמרו ונופל ומת ר"ל אחר שאמר לעלות הוה עובדא ונפל ומת דאלת"ה היה לו לומר ראו אותו שעלה לראש הגג ונפל ומת כמ"ש בעל הלכות גדולות סוף הלכות אבל דמ"ג ע"ד בזה הלשון ראו שאני עולה לגג ונופל ומת ראו אותו שעלה לגג ונפל ומת וכו' ע"כ יעו"ש ואף הרמב"ן לא סיים בל' ראו אותו וכו' וכן צריך שתפרש ל' הטור וכמו שיבא לקמן וכן כולם צריך לתלות באשגרת לישן הברייתא וזהו יתד בל תמוט. זאת שנית למדנו מדברי הרמב"ן דס"ל דאפי' לאחר זמן אם ידעינן דהפיל עצמו בודאי הרי זה גט ממאי דהביא ואם לאחר זמן נפל אין כותבין ונותנין שאני אומר שמא הרוח דחפתו נמצא דאין אנו אומרים שמא הרוח דחפתו אם לא לאחר זמן אבל אם ודאי הפיל עצמו אפי' לאחר זמן הרי זה גט ואמרינן הוכיח סופו על תחילתו ואין אנו יכולין לפרש בדברי הרמב"ן כמו שפירש המרכבת המשנה בדברי הרמב"ם ברוח רעה שהרי צריך שתדע שהרמב"ן קיצר בנוסח התוספתא ובנוסח התוספתא לפי גירסא זאת הוא מה שהביא כ"מ משם הרשב"א וגם המרכבת המשנה הביאה בשם סי' הרשב"א (ובסי' הרשב"א לא חזינא בהאי סימנא והוא כמו שהובא באמרות טהורות דרע"ח אלא שידעתי שיש דפוס ויניצואה ואפשר והיה שם נוסח זה ושבידי הוא דפוס אמסטרדם) בזה הנוסח רשב"ג אומר אם מעצמו נפל הרי זה גט ואם הרוח דחפתו אינו גט ספק מעצמו נפל ספק הרוח דחפתו אם לאלתר נפל כותבין ונותנין שאני אומר מעצמו נפל אם לאח"ז נפל כותבין ואין נותנין שאני אומר הרוח דחפתו ע"כ וקרוב לזה הם דברי הר"ן בחידושיו יעו"ש הראת לדעת לפי גירס' זאת דכשהוא ספק אם מעצמו נפל אם הרוח דחפתו אזי הוא דחזינן אם הוא מיד או לאח"ז אבל בודאי הפיל לא בעינן לאלתר וזאת היא גירסת הרמב"ן אלא שקיצר. ועיין אמרות טהורות שלהרשב"א והרמב"ן והר"ן הסקירם בסקירה אחת וגירסת הר"ן היא מבוררת וכנז"ל וגם כבר ידוע שהרשב"א והר"ן נגררים אחר הרמב"ן בפירושיו ובענין זם נראה שהעתיקו כל דבריו בענין מחלוקת רבנן ורשב"ג והוא ברור ואם שיש לצדד דבר מה באלו הענינים עכ"ז הפשט לא יופשט ודוק היטיב כי לקצר אני צריך עכ"פ נתברר כשמש דהרמב"ן וכל הני רבוותא הנז"ל ס"ל דאם אמר כתובו ונפל מיד אפי' שהוא ספק דחפתו הרוח אמרינן חזקה עשה לדעת והוא ממש מה שכתב הרמב"ן גופיה בענין מעל בספר תורת האד' הוב"ד בב"ח ה"ש ובפי"ד ז"ל ונופל ומת הרי זה בחזקת מאע"ל פי' אעפ"י שלא ראינוהו מפיל עצמו כיון שאמר חזקה עשה לדעת וכל המע"ל וכו' עכ"ד והוא ממש דומה לענין גט. ובהכרח צריך שתפרש דנפל מיד הא לאו הכי הוא היפך הברייתא הנז"ל ס' מעצמו נפל ס' הרוח דחפתו אם לאלתר הוי גט ואם לאח"ז אינו גט. אלא ודאי מיירי מיד בהכרח ובדרך כל הני רבותא הנז"ל צריך שתפרש דעת הטור ז"ל שהרי פסק בא"הע סי' קמ"א בריא שאמר כתבו וכתבו ונתנו לה. ואח"כ המית עצמו כגון שעלה לראש הגג ונפל ומת ה"ז גט שדעתו לומר תנו אלא שהיה בהול. אבל אם עלה ודחפו הרוח ונפל ומת אינו גט ספק אם הרוח דחפו ס' מעצמו נפל כתב הרמב"ם שהוא ספק גט עד שיודע לך כודאי שהרוח דחפו והראב"ד השיג עליו וכתב שהוא ודאי גט. והכי איתא בירושלמי וכך היא מסקנת א"א הרא"ש ז"ל ע"כ ועיין בכ"י שכך היתה הגירסא להטור בהרמב"ם ועיון באחרונים ואכמ"ל הא ראית שדעת הטור והראב"ד והרא"ש הוא ג"כ שאם אמר כתבו ועלה מיד ונפל אפי' ס' הרוח דחפו הוי גט ודאי כדעת הירושלמי אם על אחר נפל הרי זה גט. וכמו שהוא גרסתנו בהרמב"ם שלפנינו וכמ"ש מב"י ז"ל ולדעת כולם הרי התם לא אמר כי אם כתובו ולא ידעינן אם כמצחק אמרה ועפ"ז כיון שראינו שנפל תכף אפי' שהוא ס' אם הרוח דחפו עכ"ז התברר לנו דהאי כתובו אדעת' דהכי אמרו וחזקה שלא נפל אלא הפיל עצמו דכוותא הכא נמי בענין מע"ל וכאמור לא נופל דבר. נמצא אתה למד שענין מה שהשמיט הרמב"ם לעלות וליפול ולמות ומה שהוסיף ועלה מיד אפי' ס' אם הרוח דחפתו חזקה שאיבד עצמו הוא דין מוסכם מכל הפוסקים בענין גט וכ"ש בדין מע"ל דקיל טובא מדיני עריות דודאי דינא הכי ובהכרח הכי ס"ל לכל הפוסקים אפי' אותם דלא פסקו אותו כפירוש ר"ל ענין מיד וכן הפוסקי' כבעל ה"ג ואהערה שכתבו באמירתו לעלות לגג וליפול ולמות צריך שתאמר בהכרח אשגרת לישן הברייתא. ולענין דינא אינו צריך שיאמר בפי' כל זה אבל צריך שתהיה העליה מיד והרא"ש ז"ל השמיטו ונקטל' הרמב"ן ממש וכן בנו הטור וכנז"ל וכן כולם הולכים בדרך שביארנו ארוננו הרמב"ם בלי ספק הא לאו הכי לא נמצא ידינו ורגליכו בבית המדרש כי לפי כל האמור ומדובר א"א בשום אופן שבעולם שיהיה שום פוסק מנגד לזה מאחר דהלכה רוחת היא ומן הראוי שאפי' יהיו איזה דברים במע"ל מנגדים לדין הנז"ל צריך המעיין לישר כל מעגל ולתקן הדברים ולתרצם כדי שלא יהיו שמועות סותרות ופסקי המורים מתנגדים וזהו דרך כל מבקש ה' ובפרט לדורך על במותי התלמוד וההוראה: