כרך של רומי · חלק י״ד סימן ל״א

באנו לשינוי הב' והג' הנראה בלשון הרמב"ם. והיינו שהשמיט באמירתו לעלות לגג וליפול ולמות במו ששנינו בא"ר ועוד שהוסיף ועלה מיד והנה אם באתי להאריך במה שאני עתיד למוד אריכנא מגילתא ונשיא הענין לדבר אחר הגם שכדי להבין הדבר על בוריו היה הדין להאריך ולברר וללבן הדברי' כדי שתשועת בירור דבר זה כלפיד יבער. אבל מה אעשה כי אין אני בן חורין מכמה אנפי דחיקי ועול הציבור בתיכפה אחת אני עושה חבור וע"כ אני אביא תמצית הענין הצריך לנדון דידן ועל המעיין סמכתי שילמוד הדברים בשורשם וירוה צמאונו וכדי לקצר הדברים הארוכים יותר מדי כי לקצר אני צריך אני אביא לשון הרמב"ם פ"ב מה' גירושין הי"ד והמוסכם בדבריו וז"ל בריא שאמר כתבו גט לאשתי וכתבו וחתמו ונתנו לה והרג עצמו מיד כגון שהשלך מן הגג או הפיל עצמו לים הרי זה גט כשר עלה לגג ודחפתו הרוח ונפל ומת אינו גט ספק הפיל עצמו ספק דחפתו הרוח ה"ז גט עד שיודע לך בודאי שהרוח דחפתו ע"כ וה"ה ז"ל רשם מקור דין זה ממשנה גטין דס"ז ודין ס' הפיל עצמו וכו' הביא לשון ירושלמי ספק מעצמו נפל ספק הרוח דחפתו נשמעיניה מן הדא רשב"ג אומר אם לאחר נפל הרי זה גט ואם לאחר זמן נפל אינו גט אם על אחר לאו ספק הוא הדא אמרה ספק מעצמו נפל ספק הרוח דחפתו הרי זה גט ע"כ ועיין שדה יהושע בביאור לשון הירוש' הזה ועיין כ"מ לח"מ קמ"ר אמרות טהורות דרמ"ח ואיני יכול להאריך אבל אני אביא לשון הרב מרכבת המשנה אשכנזי כי דבריו הם סלת נקייה ממש וז"ל ספק הפיל עיין השגות ולשון התוספ' בריא וכו' אך היותר נראה להגיה בתוספתא כפי גרסת הירוש' רשב"ג אומר אם לאלתר נפל הרי זה גט אם לאחר זמן וכו' ועיין לשון הירוש' שהעתיק ה"ה ז"ל ופירוש מבואר דמדקאמר רשב"ג אם לאלתר נפל ה"ז גט וכו' שאני אומר וכו' מכלל דבספק הפילו הרוח מיירי ומ"מ בריש' תולין דמעצמו נפל הואיל שאמר כתבו גט ונפל לאלתר חזקה דהפיל עצמו ומש"ה אמר כתובו להצילה מזוקת יבום ובהכי אזדא לה כל אריכות הכ"מ והלחם והעיק' בכונת רבינו דכל שהפיל עצמו לאחר זמן אע"ג שידוע שהפיל עצמו אינו גט דכן משמעות לשון רבינו דהכל תלוי בשנפל מיד והא דנקיט בסיפא שאני אומר וכו' דכל שלא נפל מיד אע"ג שרואין אותו שהפיל מעצמו וליכא רוח תולין שרוח רעה הפילתו ולא היה מדעתו להפיל עצמו בשעה שאמר כתבו וז"ש רבינו והרג עצמו מיד עכ"ד ז"ל ושפתים יושק משיב דברים נכוחים ואע"ג דענין זה האחרון שפי' ברוח רעה נראה כמעט חוץ מהפשט אבל הדין דין אמת שמצד הדין כן הוא וכמ"ש לעיל משם מוהר"י וויל ומוהרמ"ח דבמצאוהו חנוק או מושלך על סייפו דהוא ממש כמו שאנו רואים אותו מפיל עצמו עכ"ז כתבו דאינו מכלל מאבד עצמו לדעת דתלינן ברוח רעה מבעתתו דכוותא הכא נמי כיון שעבר זמן מאומרו כתבו אראינוהו מפיל עצמו לא תלינן שאותה אמירה שאמר כתבו היתה להפיל עצמו ותלינן דאמירת כתבו היתה כמצחק והנפילה דלאחר זמן רוח רעה בעתתו נמצא אתה למד דהרמ"בם ס"ל לפי גרסתו כתוספתא דאם אמר כתבו ותכף עלה והפיל עצמו ומת אעפ"י שלא ראינוהו שהפיל עצמו ויש ספק שמא דחפתו הרוח עכ"ז תלינן שהפיל עצמו כיון שאמ' כתבו תחילה ועלה מיד כבר נראה בחוש הראות שהוא הפיל עצמו וע"ז אמר כתבו כדי להציל אשתו מן הזיק' אבל אם עבר זמן מה אפי' שראינוהו מפיל עצמו אמרינן רוח רעה בעתתו ואין ענין זה קשור עם אמיר' כתבו שאמר זה זמן והוא מבורר: