כרך של רומי · חלק י״ד סימן כ״ט

והשתא דאייתית להכי הרי התברר בירור גמור הטעם למה אין מטמאין עליו כי סוף סוף הוא ס' מע"ל ר"ל להכעיס ואיתרע חזקת כשרותו לטמא לו בק"ע וס' איסורא לחומרא והרי חבירו בצידו ס' ן' ט' לראשון ס' בן ז' לאחרון וכן שאר ספקות דאינו מטמא בדין להם וזה כאחד מהם לא נופל וכולם הם ס' מצואות והוא פשוט ומה נעמו דברי הטור דלא תלה הטומאה באבלות כלל אלא כתב סתם המע"ל אינו מטמא. והטעם פשוט דהוא ס' פורש מד"ץ או כמו שתאמר ס' מומר להכעיס דודאי אין מטמאין עליו דאי אבלות וקריעה והספד הרבים מנעת ממנו בשוא"ת יען הוא בחזקת מע"ל כ"ש שאתה מונע את בנו מלטמא לו אעפ"י שהוא מתאבל עליו ולאו הא בהא תליא והוא כפתור ופרח לע"ד בדעת הטור ז"ל ואלף גלגול מחילות ממרן הקדוש ז"ל שלא דקדק יפה בטעמו של הטור מאחר דקאי בדעת הרמב"ן ז"ל וכאשר הארכנו לעיל. והראיה שהביא מברייתא השנוייה דפ' א"מ ד"ך ע"ב דכל האמור בפרשת כהנים שהכהן מטמא לו ישראל מתאבל עליו כן הובא ג"כ בכ"מ בלשון זה. אבל לא ידעתי מה ראיה היא זו דהתם משמעי לענין קורבה מי הם הקרובים הראויים להתאבל ומביא דכל שהכהני' מטמאים ולא מפני זה הא בהא תליא דאם הגע עצמך שאינו מטמא מספק שלא יתאבל זו לא שמענו בשום מקום והרי הספקות מתאבלין עליהם משום גנאי אעפ"י שאין מטמאין עליהם וכמ"ש התוס' ביבמות דל"ו ע"ב ד"ה הא לא שהא ולקמן בע"ה נרחיב הדיבור בזה ואעיקרא כבר נראה דמרן בעצמו ענין זה רפוי בידיה שבכ"מ תלה הטומאה באבלות וכנז"ל וכאן תלה האבילות בטומאה ומי זה הגיד לנו שלא לטמא למע"ל כדי שנוכיח האבילות והוא פלא בחיי ראשי וממילא אין מקום למ"ש הרב מירא דכיא ס' ט"ו אחרי המחי' במה שהחליט דהטור לא פליג על הרמב"ם לענין אבילות ממ"ש בסי' שע"ג גבי כהן דאינו מטמא למע"ל משום דאין מתאבלין יעו"ש ושגגה גדולה יצאת מתחת ידו דהטור לא טעים משום שאין מתאבלין אלא דמרן ס"ל הכי ואדרבא היה לו לדייק מדהטור השמיט לשון הרמב"ם אין מטמאין ואין מתאבלין הוא להוכיח דלאו הא בהא תליא והטעם הוא משום ס' איסור וכאמור ומכ"ש דאין מקום לומר דהטור ס"ל דאין מתאבלין. מאחר דגריר בתר הרמב"ן ואי קורעין הוא משום דמתאבלים וכמו שהוכיח הרמב"ן והוא ברור כשמש.