כרך של רומי · חלק י״ב סימן ד׳

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

פש גבן לעמוד ולבאר מאיזה מקור נחצב המנהג הזה בקצת מקומות שתהיה הרחיצה במים חמין ומאיזה טעם נתיסד הנה בכל הראשונים אשר בידינו אין הוכחה כלל שהרחיצה תהיה בחמין כי אם באומרם מדיחין אותו וידוע כי ענין ההדחה קילא מרחיצ' וכ"ש מרחי' חמין וכמובן הפשוט אמת שבאורחו' חיים וכנז"ל להתיר להחם ביו"ט וכן פסק מרן בא"ח סי' תקכ"ו כ' דמזה מוכח דהיה המנהג לרוחצו כחמין דאי לאו הכי הויא מלאכה שאינה צריכה כלל וזה לפום ריהטא די והותר למצוא שורש למנהג הזה אבל עכ"ז עדיין לא יגהה מזור דעכ"פ מדברי האורחות חיים לא מוכח להדיא דהדבר הוא לעכובא כי אם דינא קאמר שאם נהגו לרוחצו בחמין דמותר ביו"ט כיון דהותרה ההבער' לצורך וכו' וכנז"ל אבל לעולם אין מדבריו שום משמעו' דהוי רחיצת חמין למת לעכובא בשום אופן ר"ל לעכוב' בערך מנהג בענין הרחיצה והבן אבל המקום אשר נראה בו שהוא קצת לעכובא הוא מ"ש הרוקח דכ"ב ע"ב וז"ל. כשנפטר ונתקרר כי הרוח יצא ממנו מביאין מים ומחממין אותם ומרחיצים כל גופו ואיבריו ופניו וראשו ואח"ך לוקחים ביצים ויין וטורפין יחד מעורבין ומרחיצין ראשו והמתעסקים בו רוחצים ידיהם במים ומלח וכו' יעוש"ב כל דיני הלבישה והקבורה:
נחלת הכלל · Livorno, 1876

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך כרך של רומי, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.