וזאת תשובת דיני מארוויקוש יע"א הע"י תשובה העיקר בזה כיון שאין כאן אלא חשדא בעלמא פשיטא ופשיטא דמתאבלין ומספידין את האשה הנז' וכ"ש שעושין לה השכבה מאחר שאין בירור עבירה כמ"ש השואל אלא שמ"ש החכם הפוסק הי"ו שמדברי הש"ך נראה שבנ"ד אמרינן מסתמא האשה הנז' הרהרה בתשובה בשעת מיתה. לא דק דבהדיא כתב הש"ך דההיא דסי' ש"מ ס"ה כשלא התודה קודם מיתתו ואם איתא דהרהור סגי ליה מאי משני כשלא התודה קודם מיתה ודילמא הרהרה בתשובה אלא ודאי דלא מהני הרהור כזה אלא בעינן עד שיתודה להדיא ואם בשעת מיתה לא התודה להדיא לא סגי ליה. וכן משמע מכמה דוכתי ומפרק ד' מיתות ב"ד שאומרין לו התודה וכו' ש"מ דבעינן ודאי באמירה ולא בהרהור וזה אין צריך לפנים אלא דבנדון דידן כיון דאין אלא חשד בעלמא כמ"ש כ"ע מודו דלא בעי וידוי בשעת מיתה וחייבים להתאבל עליה וכ"ש שעושין לה השכבה וח"פ שלהי תמוז דהאי שהא גבר"ת לפ"ק מאראכיש יע"א והשוו"ק וחתומים עליו:
כרך של רומי · חלק י׳ סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Livorno, 1876
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך כרך של רומי, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.