כרך של רומי · חלק י׳ סימן ג׳

תשובה ראה ראיתי דברי השאלה הנז'. ומה שנלע"ד הוא שחייבים בניה וקרוביה של האשה להתאבל עליה ולהספידה ומכ"ש שעושין לה השכבה. והגם שכתב מור"ם בש"ע יו"ד סי' ש"ם סק"ה וז"ל אבל רגיל לעשות עבירה אין מתאבלין עליו וכו' יעו"ש מ"מ נלע"ד דהתם מיירי בדוקא היכא דבשעת מיתה גלי אדעתיה שאינו רוצה בתשובה כגון דבשעת מיתה עבר על ד"ת. דאדם בזה בודאי לא אמרינן ביה מסתמא הרהר בתשובה בשעת מיתה וכן משמע להדיא מהגמ' במס' מ"ק שממנו מקור דין זה וז"ל על דבר אשת ראובן וכו' יעו"ש דמוכח להדיא דדוקא התם שבשעת מיתה עברה על ד"ת דלא שייך מסתמא הרהרה בתשובה בשעת מיתה. אבל כל היכא שבשעת מיתה היו מעשיו סתומים אפי' רגיל לעשות עבירה אמרינן מסתמא הרהר תשובה בשעת מיתה. וכן נ"ל ג"כ דעת הש"ך ממ"ש בסי' שמ"ה ס"ב סק'ה וז"ל משמע דר"ל וכו' אבל משום עבירה דגנב וגזל וכו' עד והכא נמי מסתמא התורה וכו' עד מיהו לעיל סי' ש"ם ס"ה כתב הרב אבל רגיל וכו' עד ונראה דהיינו כשלא התודה קודם מיתתו עכ"ל יעו"ש. הרי מבואר מדבריו כמ"ש ודוק. וא"כ בנדון דידן כיון דבשעת מיתה לא עשתה ח"ו שום עבירה בודאי אמרינן מסתמא הרהרה בתשובה ומתאבלין עליה בניה וקרוביה ומכ"ש שעושין לה השכבה ויש לה חלק לעוה"ב ומה גם שלא היה בנ"ד כי אם חשד בעלמא זה הוא משנלע"ד אם יסכימו עמי בעלי הוראה יושבי על מדי"ן וציי"ם ואם שגיתי אתי תלין משיגתי כ"ד הצעיר החו"פ לישבואה יע"א שנת הת"ר לפ"ק והשוו"ק עכ"ל החתום עליו כמוהר"ר יוסף אלקייאם נר"ו: