כרך של רומי · חלק י׳ סימן ז׳

וזה מה שחזר והשיב מוהר' יוסף אלקאיים הי"ו נר"ו וז"ל ראיתי ונתון אל לבי מש"ל החכמים הפוסקים יצ"ו ואני על משמרתי אעמודה דמ"ש הש"ך דההיא דסי' ש"ם ס"ה מיירי כשלא התודה כונתו לומר כגון שבשעת מיתה גלי אדעתיה שאינו רוצה בתשובתן של רשעים שבעת מיתה עבר עבירה כזה ודאי אמרינן מסתמא לא התודה בשעת מיתה. וע"ז כתב הש"ך דההיא דסי' ש"ם ס"ה מיירי כשלא התודה וגם ממ"ש מור"ם בסי' שמ"ה ס"ב וז"ל אבל מי שגנב וגזל וכו' דע"כ מיירי ברגיל לעשות עבירה דאל"כ מאי קא קשיא להש"ך מההיא דסי' ש"ם ס"ה ואם כדבריהם כן הוא דההיא דסי' שמ"ה ס"ב מיירי שהתודה בפירוש בשעת מיתה א"כ בהכרח ההיא דכתב מרן בסי' שמ"ה ס"ה וז"ל אבל הפורשים מדרכי ציבור וכו' יעו"ש מיירי אפי' התודו בפירוש. וזה אי אפשר דהא קי"ל אין לך דבר שעומד בפני התשובה ולפי מה שכתבתי אני ניחא דההיא דסי' שמ"ה ס"ב מיירי אפי' לא התודה בפירוש דאמרינן מסתמא הרהר תשובה בשעת מיתה וההיא דסי' ש"ם ס"ה איירי שגילה דעתו בשעת מיתה שאינו רוצה בתשובה וכמש"ל אך ההיא דסי' שמ"ה ס"ה מיירי שלא התודו בשעת מיתה דכיון שיצאו מן הכלל לא אמרינן בזה מסתמא עשו תשובה בשעת מיתה אבל אה"ן אם התודו בפי' ודאי מתאבלין עליהם גם מ"ש והביאו ראיה מד' מיתות ב"ד לאו ראיה היא. דאיכא למימר אה"ן דבסתמא אמרינן שעשה תשובה בשעת מיתה אבל לכתחילה כל כמה דמצינן לברורי מבררינן לכן אמרינן להו שיתודו בפירוש וכך היא דרכה של תורה בכ"מ בכמה דוכתי וזה א"ץ לפנים: