כרך של רומי · חלק י׳ סימן ל״ח

הנה אל ה' ויאר לנו למצוא דברי חפץ בעיקר הדין שבידינו דס"ל להרב מוהרי"ע ז"ל בפשיטו' דבעובר עבר' לתיאבון בכל ענין בין באקראי בין בקביעות קורעין ומתאבלין עליו והביא ראיה מההי' דאבשלום שכתבנו שבאמת היא ראיה אלימתא שאין אחריה תשובה שעליה סמך הגמ"ר והיא מקור הדין בלי ספק ושהרב ז"ל מסכים הולך דלשון לפעמים הוא באקראי ולשון רגיל בקבוע וסיים וכתב דמסתמא כל הרגיל לעבור הו"ל כלהכעיס דכל שהוא לתיאבון מסתמא הוי לפעמים אלא דאם כנים אנחנו בזה שהרב ז"ל טעם טעם כעיקר ככל האמור תמהני עליו למה כתב דלאו דוקא לשון רגיל שכתב מור"ם והוא לשון המרדכי וכן אני תמיה במאי דסיים להקשות להרב ש"ך ז"ל שכתב כרגיל אפי' לתיאבון וכתב דליתא לפי דעתו ז"ל ואחהמ"ר אי כבר טעים מר ההפרש בין לשון רגיל ללשון לפעמים דלשון רגיל הוא בתמידות א"כ לא סגי דודאי שביק היתרא ואכיל איסורא והרי הוא כלהכעיס וכמ"ש הרא"ש ז"ל גופיה ה"ר מור"ם י"ד סי' כ' הנז"ל הגם ששורשו הוא לתיאבון כמו ענין פקרו בגזל שכתבנו לעיל ששורשו בא מפני חמדת ממון ושוב הופקר הגזל בעיניו כן הכא נמי ששורשו היה לתיאבון לצבות בטן ושוב הופקרו האיסורים בעיניו ושביק היתרא ואכיל איסורא והיינו מ"ש הרא"ש ה"ר מור"ם לעיל ס' ב' בלא תיאבון ואינו להכעיס והיינו לשון רגיל בעבירה שהעתיק מור"ם מלשון המרדכי בכונה מכוונת וזהו כונת הש"ך ז"ל אף לתיאבון דלא תימא שלצריך בעבירות כמו אלו ששייך בהם התנצלות קברות התאוה שלא תקרא להכעיס כי אם או באוכל מתוח או באומר בקל קרנא שהכל שוה אליו אכילת איסור כהתר מפני שאינו מאמין או מכעיס וכיוצא דזה אינו דכל שהוא רגיל ושביק היתרא ואכיל איסורא הגם ששורשו בלתיאבון בא הדבר הרע הזה וכיון דאפליג אפליג עכ"ז הו"ל להכעיס גמור וכאשר הארכתי לעיל והוא ברור. איך שיהיה עכ"פ למדנו מדברי הרב ש"י ז"ל דחוץ מהפורשים מד"ץ כל בעלי עבירות שבעולם קורעין ומתאבלין עליהם שבכולן אית לן לומר דעבר בלתיאבון ולפי דעת הרב ז"ל אפי' באוכל נבילות בקביעות ולדעתנו אוכל נבילות בקביעות דשביק היתרא ואכיל איסורא הא ודאי דינו כפורש מד"ץ או כלהכעיס והכל אחד. ולעולם בשאר עבירות כגזל ועריות שלעולם שייך בהם לתיאבון דאין כנגדם בהתר הא ודאי מתאבלין עליהם דאמרינן מסתמא התודה. ועיין מ"ש הרב ש"י הנז"ל בסוף סימן שמ"ה שכתב וז"ל דלא אשכחן בשום עובר עבירה שישתנה דינו משאר מתים אלא אלו המנויים בסמוך סעיף ה' (שהוא המינים והאפוקורוסים והמסורות וכו') ולא זולתם עכ"ל. עי"ש ודוק היטב: