ושוב כשחזרתי על לימודי והספרים לפני ראיתי להרב שבט יהודה סי' ש"מ ס"ה שכתב וז"ל ואפי' לפעמים עשה עבירה לתיאבון וכו' לכאורה משמע דבעינן תרתי שיהא לפעמים דהיינו באקראי ולאפוקי בקבוע שהוא רגיל לעשות עבירה שכתב מור"ם ז"ל בהגהה ועוד דאפי' לפעמים דוקא בעובר לתיאבון אבל בעובר עבירה להכעיס אפילו לפעמים אין קורעין עליו וכן בעובד עבודה זרה אפי' לתיאבון ואפילו באקראי אין קורעין עליו כיון דקי"ל דחמורה ע"ז ככופר בכל התורה כולה ומיהו מלשון הרא"ש מוכח דבעובר עבירה לתיאבון בכל ענין בין באקראי בין בקביעות קורעין עליו שהרי לא שללן הרא"ש אלא בלהכעיס או במומר לע"ז ועוד דהרי אבשלום דבכה והתאבל עליו דוד אביו עבר עבירות הרבה שמרד בכבוד אביו וגם מרד במלכות בית דוד וגם שכב עם נשיו ועם פלגשיו והטעם שלא היה עושה להכעיס אלא שהיה מתאוה למלוך וכמ"ש הרא"ש ז"ל וא"כ לא תליא מילתא בלפעמי' או ברגיל אלא בלתיאבון או להכעיס אלא משום דמסתמא כל רגיל לעבור הו"ל כלהכעיס דכל שהוא לתיאבון מסתמא הוי לפעמים ולאו דוקא לישנא דרגיל דכתב מור"ם ז"ל והוא לשון המרדכי וכן מ"ש מור"ם מותר לע"ז אינו מדוקדק דאי אתי במכ"ש א"כ דוקא להכעיס דדיו לבא מן הדין להיות כנדון והא ליתא דגבי ע"ז לא בעינן להכעיס ובהרא"ש לא הזכירו אלא דין בפני עצמו ולא למד אחד מחבירו ודלא בהש"ך דכתב ברגיל אפי' לתיאבון דלית' לענ"ד ודוק עכ"ד ז"ל:
כרך של רומי · חלק י׳ סימן ל״ז
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Livorno, 1876
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך כרך של רומי, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.