ולא אכחד שבעומדי בזה אנכי הרואה דדברי התוס' הנז"ל נ"ל דמפרסן איגרי שהרי כאן כרוזא קרי בחיל דרועי בהמה דקה שהחמירו עליהם כל כך היינו בשלהן דאי בשל אחרים הא אמרינן אין אדם חוטא ולא לו נמצא דהך סוגייא דב"מ דאמרינן אין אדם חוטא ולא לו מוקי לה כפשטא דוקא בשלהן דנראה ודאי דבשל אחרים אפי' בהמה דקה מותר. ואילו בתוס' ב"ק דמ"ט ע"ב ד"ה אין מגדלין כתבו וז"ל ונראה דהא דאמרי' בפ"ק דב"מ הרועה בהמות של אחרים כשר דאין אדם חוטא ולא לו ה"ה גסה שמותר לגדל אבל דקה בא"י או בבבל לרב אין נראה לחלק בין מגדל משלו לשל אחרים דהא אפי' קשורה בכרעי המיטה אסור ע"כ הרי להדייא דגם דעת התוספות גופייהו הוא דהא דאין אדם חוטא ולא לו היינו בבהמה גסה אבל בבהמה דקה לא שנא לן בין שלו לשל אחרים ואפשר דיותר קשה בשל אחרים כיון דבהמה דקה חזקתה אומנות לסטים א"כ מי שנטפל לאומנות זה הו"ל להכעיס גמור יען דאין לו חמדת ממון בזה שרועה בשדות אחרים. איך שיהיה יהיה מה שיהיה עכ"פ דברי התוס' סתרי להדדי דבפ' אין מעמידין אוקמוהו רועה בהמה דקה בשלהן דוקא דאי בשל אחרים אין אדם חוטא ולא לו דנראה דאפי' בהמה דקה בשל אחרים שייך אין אדם חוטא ולא לו. ואילו הם עצמם כתבו בב"ק דהא דאמרינן אין אדם חוטא ולא לו היינו בבהמה גסה אבל בבהמה דקה לא שייך לחלק כלל בין שלו לשל אחרים:
כרך של רומי · חלק י׳ סימן ל׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Livorno, 1876
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך כרך של רומי, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.