כרך של רומי · חלק י׳ סימן כ״ח

נמצא דב' כתות הם בעלי העבירות. הכת הא' היא בערך מומר לעבודה זרה. והמינים והאפיקורוסים והפורשים מד"ץ ובונים במה לעצמם להמרות עליון. אתיא מכללא דכל העובר עבירה גדולה או קטנה להכעיס על אלו נאמר ושם רשעים ירקב בחייהם ובמותם לא יספדו ולא יקברו ולא יפרסו על אבל לנחמם לדומן על פני האדמה יהיו. ובאבוד רשעים רנה ואין להם כפרה עולמית ועליהם נאמר בר"ה גיהנם כלה והם אינם כלים. אם לא ראינו בבירור קודם מיתתם שחזרו בהם והתודו את עונם מלב ומנפש כי נכרים דברי אמת אפי' אם היה הוידוי והחרטה בזבולא בתריתא כל שהיה בכל נפשו מיתתו מכפרת עליו ויצא תכף מכלל רשעי ישראל ונכנס בכלל עושה מע"ע דמטמאין ומתאבלין עליו וכמו שאפסיקא הלכתא בתלמודא וכנז"ל. הכת הב' הוא הגזלנים ובעל עבירות כעריות ואוכלי מאכלות אסורות דבאלו אפי' אם נטמע באחת מהנה או כיוצא בהם כולם אפי' כל ימיו ובשאר המצות היה ישראל פשוט לכל דבריו אינו יוצא מכלל דת וחזקת ישראל. ונ"מ דאם מת מטמאין ומתאבלין עליו דאמרינן מסתמא התודה ובשעת מיתתו שב בתשובה אפי' דלא ידעינן בודאי ששב. והטעם ברור ומבואר דכיון דזה האיש לא נחשד כי אם באלו העברות כי נלכד בתאוה גופנית ולא היה להכעיס כלל. ואפי' אם היה עשיר וגנב הרי אמרו אין אדם מת וחצי תאותו בידו. הרי שהתאוה תלכד ברשתה אפילו העשיר וכן בעריות אפי' יהיה לו אלף נשים יפות כבנות איוב עכ"ז מקרא מלא דבר הכתוב מים גנובים ימתקו הרי שהתאוה מכנת רשת לפעמי בני אדם כקטון כגדול כעובד אלהים כאשר לא עבדו. וכיון שלא היה לו מינות שרשי וראיה ששאר התורה היה מקיים. א"כ בשעת מיתתו כי כבר אבדו ובטלו חושי תאותו. בודאי בחזקתו קאי ששב וקיים מ"ע ושבת עד ה' אלהיך אפי' בזבולא בתריתא כי טל תורה ואמונה שבקרבו מחייהו ומחייבהו לחזור בתשובה ולהתודות בכל לבו ובחזקתו קאי ששב. לא כן בפורש מדרכי צבור שהוא מינות שורשי ואבדה חזקת ישראל מעליו איך נוכל לומר ששב אם לא ראיתיו בחוש הראות ובעדים כשרים והוא ברור ופשוט: