כרך של רומי · חלק י׳ סימן כ״ז

כי ע"כ אילין דהוו שפר קדמי להחויא ולבאר הדברים בשורשן וטעמן וממילא רוחא שמעתתא להבין דין אמת לאמיתו בעזר משדי הנותן בח לעשות חיל במלחמתה של תורה והוא דכוונת מהר"ם ז"ל כאומרו ואינו נקרא רשע וכו' הוא דבא להשמיענו הדין האמתי באיזה אופנים של עבירות יקרא האיש הישראלי רשע ויוצא מכלל דת ישראל ונכנס בכלל פורשים מד"ץ. ונ"מ בידיעה זאת דאם אתרע חזקתו בדבר הנעשה בו מכלל הפורשים איתרע חזקתו לכל התורה כולה ובאיזה עבירות הו"ל פושעי ישראל ואינו יוצא מכלל דת ישראל ונ"מ דאי אתרע חזקתו באיזה עבירות לא איתרע חזקתו לכל התורה כולה. וע"ז עמד לבאר דהראש הפעור אב הטומאה הוא המומר לע"ז שהוא הכופר בתורה ובמשה עבדו ובישראל עמו ובנביאי האמת והצדק שזה ודאי יוצא מכלל ישראל בלי ספק ומעבירה זאת יצאו תולדות אשר שורש פורה רוש ולענה פתוח אל הכפרות והוא הכופר אפי' במצוה אחת וזהו מ"ש רז"ל כל הכופר אפי' באות אחת של תורה הרי זה מין ואפיקורוס כל שיתבאר מדעתו שהוא מכחיש או מפרש ביאור אחר וכמ"ש הרמב"ם ז"ל הדברים אלו באורך עיין עליו (עי' מי"ן ח"א פמ"א) ומכלל זה הוא העובר על ד"ת וד"ס להכעיס מבלי שום תאוה גופנית כלל תהיה מצוה אחת כמו עשרים כמו כל התורה כולה הרי זה מין ואפיקורוס מפורסם. כי אי לאו דכופר אינו מכעיס גם בלא טעם גופני. וא"כ לאיש כזה או לאשה כזאת. גם אם שומרים כל התורה כולה אבדו חזקת ישראל מעליהם והרי הם כמומרים לע"ז והנגזר ממנה. כל הדברים הללו שאמרנו הם בדברים שא"א לתלות שמפני תאוה גופנית הוא עושה אלא או שאומר בפי' שלהכעיס עושה כן. או שמהדברים והענינים שהוא עושה מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו כי אינו מאמין בדברים וכיוצא לזה אבל אם נלכד אדם בעבירה או עבירות כגזל ועריות שנפשו של אדם מחמדתן אע"ג דיהיה אדוק בהם כל ימיו בעבירה או איזה עבירות מהם. ושאר המצות עשה ול"ת שומרם כהלכת גוברין יהודאין פשוטים. אז אמת דהוי מכלל פושעי ישראל ולאותם העבירות אבד חזקתו והוא חשוד עליהם ועל כיוצא בהם כנודע עכ"פ עכ"ז אינו נכלל בכלל פורשי מד"ץ ולא באבדה חזקת ישראל מעליו על שאר התורה והמצות בשביל שנטמע באותם העבירות כיון דיצריה אלבשיה ואנסיה. סוף סוף באמונתו יחיה ע"ד שאמרו רז"ל בא חבקוק והעמידן על אחד: