ושוב כשחזרתי על למודי ספרי הפוסקים לפני ראיתי להרב מרכבת המשנה אשכנזי ח"ב ו' תשו' פ"ג ד"ו שכתב וז"ל ויותר נראה דלשון שופכי דמים ובעלי ל"הר משמע דוקא רגיל מדלא קאמר רוצח ומספר ל"הר ורבותא בהנך הוא דבג"ע ושאר ל"ת בעינן מומר להכעיס דמשכחת לתיאבון משא"כ ש"ד ול"הר לא משכחת לתיאבון דמה בצע כי נהרוג ואין יתרון לבעל הלשון עכ"ד יע"ש נמצינו למדין מדברי הרב מרכבת המשנה ראיה לדברינו תרתי חדא דאומרו בעלי עבירה ר"ל דוקא רגיל והוא הוא מה שדקדקנו מדברי הרשב"א דסי' תשס"ג הנ"ל וזאת שנית דבשאר עבירות כמו גל"ע ושאר ל"ת בעינן בפי' להכעיס או דבר שסתמו להכעיס אבל בלא"ה אפי' ברגיל כל ימיו משכחת לתיאבון והוא ברור. וכן ראיתי למהרד"ך בית י"א שדקדק מדברי הר"מ פ"ו מה' ממרים שכתב אפי' היה אביו רשע ובעל עבירות וע"ז כתב דאפי' משומר להכעיס דסתם רשע ובעל עבירות קאמר עכ"ד יע"ש:
כרך של רומי · חלק י׳ סימן כ״ד
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Livorno, 1876
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך כרך של רומי, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.