ואחר שעלה בידינו בירור דבר זה נבא לביאור תשו' מהר"ם ז"ל שכתב שאמר לו הרמב"ן ז"ל דאם אדם עומר ביציאת נשמה מאדם רשע אינו חייב לקרוע וביאר הדבר מהר"ם ז"ל דאינו נקרא רשע רק העושה עבירה להכעיס והוא פורש מדרכי צבור ולא יקרא פורש מדרכי צבור כי אם עובד עבודה זרה או אוכל נבלות להכעיס וכו' אבל אם אדם עושה עבירה לפעמים לתיאבון או לפעמים מניח מצוה בשביל טורח כגון זה חייב לקרוע כיון שאינו עושה להכעיס שכן מצינו באבשלום שהיה דוד מתאבל עליו אפי' שהיה רשע לפי שלא היה מתכוין כ"א למלוך ולא להכעיס וכו' וע"ז סיים וכתב הגמ"ר דמה שפי' מהר"ם ז"ל שאם לפעמים עושה עבירה לתיאבון יפה דקדק שאם היה רגיל לעשות עבירה הרי הוא בכלל פורשים מד"ץ וראיה וכו' עכ"ד:
כרך של רומי · חלק י׳ סימן כ״ה
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Livorno, 1876
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך כרך של רומי, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.