כרך של רומי · חלק י׳ סימן כ״ג

ועתה אשימה עיני בביאור לשון הג"מ ז"ל ותשו' מהר"ם ז"ל כסדרן הנה תחילה מה שהביא מהירושלמי דהרוגי מלכות מתחילין להתאבל עליהם משנתיאשו לקוברו וסיימו ובלבד שלא יהא גנב ולזה סיים וכתב הגמ"ר ז"ל ולכן אין מתאבלין על גנב. וקאמר התם כל הפורש מד"ץ אין מתאבלין עליו וכו' ע"כ ע"ז אין אנו צריכים להאריך שכבר הב"ח ז"ל בסי' שמ"ה הביא דברי הגמ"ר הללו וכתב וז"ל נראה דמביא ראיה דכיון דאפי' פירש מדיני ישראל אין מתאבלין עליו כ"ש בשהיה גנב שהוא רשע גמור וכו' אבל קשה איך תלה הירושלמי דין זה ובלבד שלא יהא גנב בהרוגי מלכות הלא אפי' זה הגנב מת על מיטתו אין מתאבלין עליו כיון שהיה רשע דלא עדיף מפורש מד"ץ ולכן נראה דהגירסא בירוש' היא אבל לא מלגנוב וכמ"ש רבינו לקמן סי' שע"א (פי' אעפ"י שלא נתיאשו מלגנוב אותו ממקום שהנחוהו שם המלכות כדי להביאו לידי קבורה אפ"ה מונין לו משעה שנתיאשו מלשאול אצל המלכות וכו' ב"ח סי' שע"א) גם במרדכי וכו' ועיין בב"י כן כתב וכ"כ מהר"י ווייל ז"ל אבל לא גנב ט"ס הוא וכו' מיהו כתב לשם דאם היה גנב ונידון בדיניהם מיתתו מכפרת ויש להתאבל עליו וכן כתב בהגהות הש"ע ולפי זה גנב שמת על מיטתו אין להתאבל עליו ולא נהגו כן וצ"ע עכ"ד הב"ח ז"ל. הנך רואה שהב"ח ז"ל דחה דברי הגמ"ר שרצה להכריע מהירוש' דגנב הו"ל כפורש מד"ץ דאין מתאבלין עליו וכתב דלא היא וכתב שכן דעת מוהרא"י ומב"י ז"ל ומהר"יו ז"ל. וגם מאי דהצריך עיון דברי מהר"יו ז"ל נגד המנהג כבר כתב עליו הש"ך ז"ל דאין ר"ל מהר"יו ז"ל מיתתו שנהרג הויא כפרה אלא דעובדא דהתם הוי כנהרג ולעולם בגנב שמת על מיטתו מתאבלין עליו עי"ש והא ודאי פשט הדברים הם אפי' בגנב תמידי שכל ימיו היה אומנותו בכך ולא בגנב פעם וב' וכיוצא דמלבד דלשון גנב הוא לשון כללי בין באקראי בין תמידי. עוד בה שכבר הדבר מפורש בהרשב"א ח"א סי' תשס"ג הביאה הש"ך שם דאחד מבעלי עבירות כגזלנים וכה"ג אינן נכללי' בכלל פורשין מד"ץ וסיים וכתב הש"ך ז"ל ולפי"ז בגנב וגזלן שמתו על מיטתם מתאבלין עליהם ע"כ. הנך רואה שהרשב"א כתב להדיא דבעלי עבירה כגזלנים וכו' והא ודאי בעל עבירה לא יקרא שום איש מישראל בפעם או פעמים וכן לא היה ס"ד שהיה נכלל בפורשי מד"ץ אם לא שהוחזק והורגל בכך ונעשית לו כהיתר ממש מבלי פקפוק וזה ברור מאד וממקומו הוא מוכרע: