כרך של רומי · חלק י׳ סימן כ״ב

והנה טרם אחלה לדבר בעיקר לשון הג"מ הזה ותשו' מהר"ם הנז' אשר עליהם עיקר מטרין הנה נא הואלתי לדבר במאי דסיים הג"מ ז"ל בביאור הסוגיא באומרו דקס"ד דהמקשן על רב יוסף הוא דס"ל דכיון שמת נתכפר לו. והו"ל כאלו חזר בו ואפי"ה לא יתאבל עליו לפי שלא היה עושה מע"ע ע"כ דבאמת לא ידעתי מה נרגש כדי לומר דהס"ד הוא דהוי דומיא דחזר ואפי"ה לא יתאבל עליו לפי שלא היה עושה מע"ע אימור דהס"ד הוא דהוי דומיא דחזר ונתכפר לו בכל מכל ומתאבלין עליו ג"כ. ואם נאמר דנרגש בהני והיינו כיון דלפי הס"ד לא שני ליה בין נהרג למת א"נ ודאי לא נעלם מעיני רב יוסף משנה שלימה הרוגי ב"ד לא היו מתאבלין עליהם ואם כפי דבריו דהמיתה הוי כאלו חזר למה לא היו מתאבלין אלא מוכרח אתה לומר דהס"ד דמקשן הוא דס"ל לרב יוסף דהמיתה הוי כאלו חזר לענין הקרבה ולעולם לענין אבילות אין מתאבלין עליו לפי שלא היה עושה מע"ע זה נראה פשט כונת הגמ"ר הא לאו הכי מהיכן בא לו ומי הכריחו לפרש בו הקס"ד וא"כ הוא פשט כונתו אכתי קשה מה טעם ומה הפרש יש בין הקרבה לאבילות דבהקרבה די בחזרה או במיתה הדומה לה ולענין אבילות לא ואם נאמר דההפרש הוא יען דהקרבה עיקר האיסור הוא מטעם זבח רשעים תועבה וכיון שכבר נתכפר לו במיתה תו לא מקרי רשע אע"ג דלא עשה שום מעשה טוב כדי ליקרא עושה מע"ע עכ"ז הרי יצא מכלל רשע אבל לא נכנס בסוג עושה מע"ע כיון שלא עשה שום מעשה טוב וע"ז אין מתאבלין עליו ואם נאמר זה אכתי קשה בדברי הג"מ שהרי מדמה מיתה לחזר בו ועל שניהם הוא אומר אין מתאבלין עליו לפי שלא היה עושה מע"ע. ולפי האמור הא תינח במיתה בלא תשובה דבאמת לא עשה שום מע"ע אבל חזר בו ושב עושה מע"ע מקרי כדאמר ר' פנחס והאמת כן הוא שהתשובה היא מ"ע מן התורה ושבת עד ה' אלקיך ואם נאמר דכונתו הוא הא כדאיתיה והא כדאיתיה דמדמה מיתה לחזרה לענין הקרבה במה דשייך בו וכך פי' הדברים מה חזר בו כיון שנקרא עושה מע"ע מתאבלין עליו גם מיתה המכפרת כיון שיצא מכלל רשע קרבנו קרב אי לאו משום דהואיל ונדחו ידחו הנה מלבד דאין משמע כן מדברי הג"מ. אלא משמעות דבריו הם דעל שניהם אין מתאבלין לפי שלא היה עושה מע"ע עוד זאת דאף דתימא ככל האמור בכונת הג"מ עדין קשה עליו דא"כ הוא כונת הס"ד דהמקשן בעד רב יוסף דהמיתה הוי דומיא דחזיא לענין הקרבה ולא לענין אבילות לפי שבמיתה בלי תשוב' לא הוי עושה מע"ע. א"כ מאי מקשה ליה מדתני רב שמעיא יכול אפי' פי' אבותיו מד"ץ דלא יטמא אם לא חזר בו ומאי קושיא דהא רב יוסף לא אמר כ"א לענין הקרבה דהמיתה מכפרא אבל לעולם טומאה ואבילות לא יען לא היה עושה מע"ע ומאי דתני רב שמעיא דאינו מטמא במיתה בלא תשובה שפיר תני לה לפי שלא היה עושה מע"ע לא כן לענין הקרבה שפיר כיפרה לו המיתה יען יצא מכלל זבח רשעים תועבה אלא מוכרח אתה לומר כדי לפרש הקושיא מדתני רב שמעיא וליקשי בכח צריך אתה לפרש לשון הג"מ כצד הראשון והיינו דהס"ד הוא דבין במיתה ובין בחזרה דשניהם קרבנותיהם קרבין אי לאו משום דהואיל ונדחו ידחו ובשניהם אין מתאבלין ואין מטמאין לפי שלא היה עושה מע"ע וע"ז שפיר מקשי מדתני רב שמעיא דבחזר מטמאין אלא דעדין אינו מתישב כלל דאם הס"ד הוא דחזר לא מקרי עושה מע"ע ולענין טומאה ואבילות מלבד דקשה כי קושיין למה לא מאחר דהלכה רווחת כדאמר ר' פנחס בר מן דין דא"ת דלא ס"ל הא דר' פנחס א"כ גם הא דתני רב שמעיא בעמיו בעמ"ע לא יפרש לך בחזר לבד כי אם בעשיית מעשים הטובים וכיוצא שהרי רב שמעיא לא אמר חזר בפירוש כ"א עושה מע"ע ואם ר' יוסף לא ס"ל דחזר הוי עושה מע"ע מאי קושיא וא"כ נמצא דמכל צד ופינה דברי הג"מ הללו אין להם מובן ובעיקר הס"ד של המקשן על רב יוסף ראתי עלה הג"מ ז"ל נוכל לפרש בפשיטות דהמיתה הויא דומיא דחזרה בכל מכל גם לענין אבילות ולעולם דהיה מצי לאקשויי ליה ממתני' דהרוגי ב"ד לא היו מתאבלים עליהם וכמו שהקשה לבסוף. אלא כיון דהס"ד הוא דלא שני ליה לרב יוסף בין מת על מיטתו לנהרג ועכ"ז קאמר דהמיתה הויא ליה כפרה ע"ז שפיר קא מקשי ליה בעדיפא מינה מדתני ר' שמעיא דפורש מד"ץ שמת בלא תשובה לעולם לא כיפרה מיתתו והוא מאותם שנאמר עליהם גהינם כלה והם אינם כלים וכמ"ש בפ"ק דר"ה וע"ז השיב לו דהוא לא אמר כי אם בנהרג דהוי כפרה והביא ראיה מקרא נתנו את נבלת עבדיך. וע"ז דחי ליה דעכ"ז לא הוי כפרה בהרוגי עיר הנדחת שהם הרוגי ב"ד וראיה שאין מתאבלין עליהם ולזה השיב דהוא לא אמר מיתה מכפר' כי אם אחר קבורה והרוגי ב"ד אה"ן דמכפרת להן אחר מיתה וקבורה ולעולם קרבנותיהם אינן קרבין ואבילות אין מתאבלין משום דנדחו זהו פשט הסוגיא ונתישבה דעתו של המקשן כדרך התלמוד ומה לן באותם הדוחקים של הג"מ ודבריו צ"ע עכ"פ נקטינן גם מדברי הגמ"ר הללו דלעולם למסקנא דמילתא הפורשים מדר"ץ אם חזרו בהם והתודו את עונם מתאבלים עליהם בלי ספק וזה מבורר מדבריו ודו"ק: