כרך של רומי · חלק י׳ סימן כ״א

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

ומעתה הואיל משה באר לשון הג"מ פרק ה' דמ"ק ותשו' מהר"ם ב"ב ז"ל הבאה בתוכה הוא הלשון אשר רמז ה"ה הפוסק יוסף עינינ"ו נר"ו וז"ל הג"מ על דבר אשת ראובן שהיתה עקרה ונשבעה שבועת התורה וכו' באלה ובנדוי וכו' שלא תנחיל כתובתה רק לבעלה ואח"ך ברית אלהיה שכחה ועזבה אלוף נעוריה והנחילה בעת מותה את בן אחותה ומתה בנדויה ושאלת אם יש להתאבל עליה. תניא במס' שמחות מנודה שמת וכו' אמרינן כל הפורש מדרכי ציבור וכו' אין מתעסקין עמו לכל דבר וכו' ובירוש' אמרו הרוגי מלכות מתחילין להתאבל עליהם משנתיאשו לקוברם ובלבד שלא יהא גנב ולכן אין מתאבלין על גנב וקאמר התם כל הפורש מדרכי ציבור אין מתאבלין עליו וכו' ובה' שמחות של מהר"ם ז"ל כתב וז"ל א"ל הרמב"ן ז"ל מפי' ר"י ז"ל הא דאמרי' העומד ביציאת נשמה חייב לקרוע ה"מ באדם שאינו רשע אבל אדם רשע לא אלא יש לשמוח דכתיב באבוד רשעים רנה וכו' והוסיף מהר"ם ז"ל ואמר אינו נקרא רשע רק העושה עבירה להכעיס והוא הנקרא פירש מ"ץ ולא יקרא פורש כ"א עובד עבודה זרה או אוכל נבלות להכעיס דהכי אמר רב שמעיא פ' נגמר הדין יכול אפי' פירשו אבותיו מ"ץ ת"ל בעמיו משמע דהכי מיירי. אבל אם אדם עושה עבירה לפעמים לתיאבון או לפעמים מניח מצוה לשום טורח כגון זה חייב לקרוע עליו וכו' כיון שאינו עושה להכעיס שכן מצינו שהיה דוד מתאבל על אבשלום בנו שהיה רשע לפי שלא היה מתכוין כי אם למלוך ולא להכעיס ועתה זאת האשה לא לתועלתה עשתה כי למות היתה עומדת ומאי נחת רוח היה לה מה שנתנה לבן אחותה וכו' ומה שפיר' מהר"ם ז"ל לפעמים עושה עבירה לתיאבון יפה דקדק שאם היה רגיל לעשות עבירה הרי הוא בכלל פורשים מ"ץ וראיה מדאמ"ר פ"ק אבל המלשינים והמינים והפיקורוסים וכו' ושפירשו מד"ץ ופירש"י ז"ל ל"ג פירשו מד"ץ דהא כולהו פורשים מד"צ נינהו מתוך דברי רש"י ז"ל ש"מ כמה הלכתא גברוותא ש"מ אוכל נבילות לתיאבון או להכעיס הוי בכלל פורשי מד"ץ דהכי אמרי' פ' בתרא דהוריות רב אחא ורבינא חד אמר מומר אוכל נבילות לתיאבון מין הוא להכעיס מומר הוא וחד אמר להכעיס נמי מין לע"ז מומר הוי ולפי זה הדעת השני פירש"י פ' נגמר יכול אפי' פי' אבותיו מד"ץ כגון שנשתמדו לע"ז דהא מייתי ליה רב יוסף ראיה לר"י דאמר אכל חלב והפריש קרבן ונשתמד וחזר בו הואיל ונדחה ידחה וקס"ד דרב יוסף כיון שמת נתכפר לו והוי כאלו חזר בו (והואיל ונדחה ידחה וקס"ד דרבי יוסף כיון שמת נתכפר לו והוי כאלו חזר בו. זה אינו בדפוס חדש) ואפי"ה אין מתאבלין עליו לפי שלא היה עושה מ"ע וש"מ נמי דאפיקורוס קרי ליה רש"י פורש מד"ץ ואפיקורוס בר נדוי הוא וכו' עכ"ד הג"מ ז"ל עי"ש באורך:
נחלת הכלל · Livorno, 1876

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך כרך של רומי, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.