כרך של רומי · חלק י׳ סימן כ׳

ושוב כשנתישבתי פה דומא יע"א ובאו ספרי מירושלם תו"ב תכף נטפלתי לראות תשו' מהרד"ך הנז' במקומה וראיתי שלא זו בלבד שדבריו אינן סותרים דברינו אלא אדרבא מסייעין לדברינו שהוא ז"ל הביא דברי הרמב"ם דבעיר הנדחת שולחים שני ת"ח להזהירם ולהחזירם אם חזרו ועשו תשו' מוטב ואם יעמדו באולתם וכו' עד ודנים אותם וכו' וסיים מהרר"ך ז"ל וכתב וז"ל הרי לך שאחרי שנתברר לנו שאין רצונם לחזור בתשו' הורגים אותם. וא"כ אין הוידוי מועיל להם כלום שהוידוי לתשובה הוא בא ואם אינו שב הרי כטובל ושרץ בידו כדאיתא בפ' סדר תעניות וכן נמי היו הורגים הנשים והטף שאין להם דעת להתודות ולשוב. ואף אם במתודין קא מיירי מאן לימא לן שחוזרים בתשובה דדוקא כשבא עבירה לידו באותו מקום וכו' קאמר רב יהודה בפ"ב דיומא דמוכח דהויא תשו' גמורה ואפשר שמזה הטעם אמרו שם פ' נגמר הדין שלא היו קוברין אותם בקברות אבותיהם שאין קוברין רשע אצל צדיק גמור והיינו משום דאפי' שהתודו אפשר שדברים בעלמא הם אבל אינם חוזרים בתשו' שאם היינו יודעים בודאי שחזרו בתשובה מיתתם מכפרת עליהם והיו נקברין בקברי אבותיהם וגדולה תשובה כדאיתא ביומא וכו' עיש"ב. הנך רואה להדיא שמוהרד"ך לא אמר שהוידוי ל"מ ול"מ ב"א דוקא בהרוגי ב"ד דאחר דנתחייבו כדי רשעתם בב"ד ונתברר רשעתם לעיני השמש לודאי רשעים גמורים לא אתי ספק וידוי דברים בעלמא דאפ' שיגמרו בדעתם לחזור ואפש' נמי שעדין יעמדו ברשעתם ולא יחזרו בכל לבם וימותו מתוך רשעתם. אבל בפורשים מ"ץ שלא נתחייבו בב"ד כדי רשעתם הרי שעדין עכ"פ אין הדבר ברור כשמש כי מי יודע כל שלא דנו אותם ב"ד במעלם אשר מעלו ויצאו חייבים מבית דינם. וכנגד זה יש לנו תשובה בעת מותם תשובה הנרגשת להעומדים שם הרחוקים לו שהיא תשובה הגונה גונח בלבו על חטאתיו ועל פשעיו הא ודאי תשובה מעליא מקרי ואם היא מהתשובות הגרועות בזבולא בתריתא עכ"פ תשו' מקרי אפי' על כל מין עבירות שבעולם וכמ"ש הרמב"ם ס"ו פ"ג מה תשו' אחר שמנה כל אותם שאין להם חלק לעו"הב סיים וכתב וז"ל בד"א שכל אחר מאלו אין לו חלק לעו"הב כשמת בלא תשובה אבל אם שב מרשעו ומת והוא בעל תשובה הרי זה מבני העו"הב שאין לך דבר שעומד בפני התשובה אפי' כפר בעיקר כל ימיו ואחרונה שב יש לו חלק לעו"הב שנאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו ועי"ש בכ"מ שכן הוא דעת הרי"ף והתוס' בפ"ק דר"ה וראיה ממ"ש בקדושין דנ"ט אפי' רשע גמור כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירין לו ע"כ יע"ש הנך רואה דאפי' על האפיקורוסום והפורשים מד"ץ וכו' אם עשה תשובה באחרונה אין מזכירין לו והא ודאי מילת באחרונה שבתלמוד והפוסקים הנ"ל אין לו שיעור והוא ממש עד זבולא בתריתא שאין שהות לומר תשובה שבאותו פרק באותו מקום וכו' ומוכרח שהוא וידוי דברים והעומדים שם רואים אותו גונח מלבו ועל דא ודאי הוא כישראל לכל דבריו (ועיין מ"ש הכ"מ עמ"ש הר"מ שם בסוף אותו פרק כל הרשעי' והפושעי' והמומרים שחזרו בתשובה בין בגלוי בין במטמוניות מקבלין אותם ודו"ק היטב ועיין להרב מרכבת המשנה אשכנזי שם ודו"ק בדבריו כי נעמו ואכמ"ל) והוא ברור כשמש אלא שמהרד"ך לא הרחיב בזה כיון שאינו משתעי כי דוקא בהרוגי ב"ד ועלה קאמ' דהוידוי לא מהני והוא פשוט. ומין שמיא אנהירנהו לעיינין וראיתי להגאון בעל זקן אהרן בסי' צ"ה שכתב על משומד שבשעת מיתתו התודה בפני כמה יהודים ומת בוידויו והביא חבילי ראיות כאיש גבורתו לומר שכיון שהתודה אדם אפי' עבר ע"כ התורה כולה זוכה לעו"הב ועם צדיקי' יכתב ונרגש מההיא דכל המומתין מתודין ועכ"ז אין להם כפרה עד אחר מיתה וקבורה ועיכול בשר והביא כל הסוגיא הנז' וחילק בכל מ"ש אנן בעניותין דשאני מתודה מפי עצמו ומעשיו מוכיחין. והביא סיעתא מפירש"י הנז"ל אלמא לא כיפרה מיתתו אם לא חזר בו וסיים וכתב משמע דאם חזר בו המשומד בנו כהן מטמא לו והאריך עוד בזה להביא ראיות יעוש"ב ואין ספק דאלו היה רואה הרב שבט יהודה תשו' זאת לא היה כותב מ"ש והוא ב"כ: