כרך של רומי · חלק י׳ סימן י״ט

ונפקא מינה מכל האמור דבאלו הכתות של פורשים מדרכי ציבור החטאים האלה בנפשותם שכבר יצאו מכלל חזקת ישראל אין מתאבלין עליהם אם לא שהתודה בכל דעתו אפי' אם היה הוידוי בשעת מיתתו או אפי' הזכירוהו אחרי' על הוידוי ואמרו לו התודה עכ"ז אם ראו העומדים ממעל לו ר"ל אותם שאינן נוגעי' בדבר והם אומרים לנו שהתודה בכל דעתו מחטאתו אשר חטא ומת ביהדותו כהלכת גוברין יהודאין. הא ודאי מתאבלין עליו בלי ספק כמו שכל זה ברור ופשוט מפשט הסוגיא הנז"ל וכמדובר. ומעתה שפיר יגדל התימא על הרב מוהר"י עיאש ז"ל בדבריו הנז"ל שכתב דכל הכתות הנ"ל שפורשים מדרכי ציבור אין חילוק בין התודה ללא התודה דומיא דהרוגי ב"ד דאע"ג דמתודין אין מתאבלין עליהם דהוידוי אינו מתכפר לאלתר אלא לאחר מיתה וקבורה וכו' ע"כ ולפי האמור אחרי המחי"ר דבריו מן המתמהין ומי זוטר ליה להרב ז"ל טומאת כהן דבחזר בו להקרא עושה מ"ע דמטמאין אותו בק"ע והכי אזלא ריהטא דשמעתתא מתחילתה לסופה דגם בחזר בו מתאבלין עליו כאשר הארכנו לעיל. והרוגי ב"ד שאני דאפילו התודו אינו מוציאם הוידוי מידי ודאי רשעותם שנתחייבו בב"ד והוא ברור וכנז"ל ואינו עומד כנגדי כ"א תשו' מהרד"ך בית י"א שהבאתי בס' הקטן ישמח לב והבאתי דבריו לעיל שכתב דהוידוי ל"מ ולמ"ד אלא שאין הס' מצוי בידי כדי לחזור ולראות דאפשר הוא דוקא בהרוגי ב"ד ולא בפורש מ"ץ שחזר בו אפי' קודם מיתתו על מיטתו וה' יזכני לחזור ולשנות פרק זה בל"ן ולראות כל הדברים בשורשם כיר"א: