כרך של רומי · חלק י׳ סימן י״ח

נמצא דדברי רש"י ז"ל שכתב אלמא לא כיפרה מיתתו אם לא חזר בו הם מוכרעים מגופא דשמעתתא ואין אנו צריכים לא להתו"כ ולשום ראיה אחרת דדברי הת"כ ודאי הם סיוע גדול והוא האמת כדקי"ל בכל התלמוד כדאמר ר' פנחס בשעשה תשובה והיא מימרא מוסכמת בכל התלמוד כנודע והוא האמת דכיון שאין העבירה עמו היינו עזיבת החטא שהיא עיקר התשובה וזהו כל תשובה שבעולם ומעתה אזדא ליה מה שכתבתי אני הדל לחזק דברי מוהר"י עיאש ז"ל באומרי דדוקא בטומאה דגלי קרא בעמיו אבל לא לענין אבילות דהא ודאי בורכא היא דכל שעשה תשובה וחזר עושה מ"ע מקרי ושפיר מתאבלין עליו ובלאו הכי הדין יוצא מגופא דשמעתתא וכאמור לעיל דבשחזר בו הוי ישראל גמור לקרבנותיו וליטמא לו ולקוברו בקברות אבותיו ולהתאבל עליו דומיא דאחר מיתה וצערא דקברא פורתא אם לא שיהיו טעמים חצונים מספיקים היכא דשייכי וכמדובר לעיל. וא"ת הא קי"ל כל המומתין מתודין וכיון שהתודה והורגין אותו תכף ליהוי כפרה. ולאבלו אלמה תנן לא היו מתאבלין עליהם מפני שכבר נדחה ולמה נדחה בשלמא עיר הנדחת נוכל לומר שלא היה הוידוי וע"ז לא כיפרה המיתה כי אם עד צערא דקברא ונדחה האבלות אבל הרוגי ב"ד שכבר היו מתודין לאבלו תכף. הא ודאי ליתא דהתם שאני דכבר נגמר דינו ונתחייב כדי רשעתו בב"ד וגם הוידוי אתי בע"כ וכ"ש שכבר אומרים בפירוש התודה. אבל בעלמא בחד מפורשים מדרכי ציבור שמדיליה חזר בו והתודה את עונו ונכנע מדיליה בהא ודאי הוא דאמרינן במתני' בעמיו דמטמאין ומתאבלין עליו דהא באמת חזר בו מדיליה וידים מוכיחות ששב בתשובה בכל לבו אפי' שיהיה תשובה הגרועה שהיא בזבולא בתריתא סוף סוף שב בתשובה ומתאבלין עליו לא כן בהרוגי ב"ד שכבר נתחייב כדי רשעתו בבירור שוב הוידוי הזה אינו מוציא מידי ודאי רשעתו אפי' אם התודה מדיליה חיישינן כי לכבודו עושה הערמה או לכבוד קרוביו כדי שיתאבלו עליו וכבוד יעשו לו במותו. ע"ד מ"ש בסנהדרין דמ"ג ומ"ד ע"ב שאם הוא נקי מאותו עון שהעידו עליו היה אומר יה"ר שתהא מיתתו כפרה לכל עונותיו חוץ מעון זה ועכ"ז היו הורגין אותו משום חשש הרמאים כי נגמר דינו בב"ד שאני והוא פשוט דחזר בו בחיים מדיליה עם וידוי דמומתין רב המרחק וכמבואר בתלמודא מדתני רב שמעיא ופירש"י ואי ס"ד ליקשי ממתני' וכל פלפול הך סוגיא דחוי מעיקרו וזה ברור למעיין היטב: