אך אני רואה זכות גמור למלוה לפי דעתי כיון שהלוה מודה שקיבל ממנו ושהלוה לו כך וכך רק שהוא רוצה לתפוס ולעכב בשביל לקיחת ריבית מכבר לאו כל כמיני' למיעבד נפשי' רשיעא בכה"ג שכבר לקח ממנו. ולא דמי למ"ש מהרמא"י בהג"ה ש"ע בי"ד סי' קס"ח סכ"ה דאם המלוה בא להוציא מן הלוה נשבע ונפטר. היינו דוקא שהלוה טוען שאלו המעות והחוב הם בעצמם דמי ריבית ואינו רוצה להיות רשע בנתינת ריבית בפועל אף שכבר פסק אתו. אבל לתפוס דמים אחרים בשביל נתינ' ריבית בשכבר. ומה דהוה הוה הרי לפי דבריו הוא רשע דאף הלוה מוזהר ולהיות נשבע על זה אין הדעת סובלת כלל וכו'. דברי אהו' ד"ש וטובתו כל הימים טעבלין בן לא"א מהר"ר יצחק אייזיק זלה"ה מבולדא:
חוות יאיר · חלק צ״ט סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chavot Yair, Lemberg, 1896
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך חוות יאיר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.