ואנכי הפעוט כתום לא לגרוע מדברי ה"ה כמהורר"ט הנ"ל קאתינא דדבריו הם דא"ח נוחים ומקובלי' במ"ש דאפי' הסוברים דאם המלוה בא להוציא הלוה נשבע ונפטר היינו בטענת הלוה שזה החוב עצמו הוא דמי ריבית דלא שוי נפשיה רשיעא והנני נותן בקדירתו טעם דודאי דמלוה וערב ועדי' משעת הלואה עבידו שומא (ודברי הט"ז בי"ד סי' ק"ס ס"ק י"א שכתב מה פשעו ומה חטאתו צל"ע) ועברו על לא תשימון עליו נשך משא"כ לוה אינו נעשה רשע אפי' כ' בס' וחתום עד דיהיב וזה ברור מסוגי' ר"פ הריבית [עי' לקמן תשו' ק"ז דאין זה ברור] ועוד דמצי לוה לטעון דדעתו היה כשיבוא מלוה לתבוע ממנו המעות שלא לתנה לו רק דעתו הי' לטעון טענת ריבית ולא לעשות רשע ואע"פ דצ"ע לפי זה לשון רמ"י במ"ש אע"ג דמשוי נפשי' ונפש המלוה רשיעי וכן מ"ש סמ"ג בשם ר"י הובא בב"י שי' קע"ז וע' בש"כ ס"ס קס"ט מ"מ האמת יעשה דרכו מצד דין לחלק בכך דאפילו הסוברים הלוה נשבע ונפטר היינו בדטוען החוב עצמו הוא ריבית.
חוות יאיר · חלק ק׳ סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chavot Yair, Lemberg, 1896
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך חוות יאיר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.