חוות יאיר · חלק צ״ז סימן ד׳

שנית דמיירי דוקא תוך זמן שהקבע שישאר ביד שליש (וזה מדוקדק מאד בדברי שו"ת מיימוני דסדר נשים ל"ה) משא"כ אחר שכבר הגיע זמן לתתו ביד בעל כנדון דידן שהונח המעות ביד הקהל בעוד הבת יתומה קטנה ואח"כ הכניסה החוב להבעל עם כל זכיותי' ולא השאירה לפני' כלום כי מה שלא תבעה החוב גם היא גם בעלה הוא משום שעדיין הי' השוטה חי וכל ימיו הי' נוטל פירות החוב ומ"מ משם והלאה הי' החוב שאצל הקהל בחזקת שניהם (רצוני משעת מיתת השוטה שהרי ציוה שאח"כ מעכשיו יהיו ויתנו המעות לבתו ובדברי הקהל אין שטר וממילא אין כתובה ומסירה רק בכה"ג צוואת השכ"מ הוי בעת שאמר שיזכה בכתיבה ומסירה) ועי' בתשובות מהרי"ל ס"ד ועתה"ד שכ"א וא"כ זכה הבעל.