חוות יאיר · חלק צ״ז סימן ה׳

ועוד נראה דלא אמרינן לא כתב לו אלא ע"מ שהתנה בתו רק כשהאב מכניס הנדן דדין זה בנוי ע"פ הסברא וסברא זו לא שייכא רק כשהנדן חוזרת למכניס משא"כ אם היא עצמה מכנסת הנדן. לומר אומדן דעת זה שיחזור ליורשיה מנא לן. וכן משמע להדיא בתשו' מהרי"ו ס"ד דאומדנא דדעת קצת היו כשאב או קרובים הכניסו הנדן (ועשו"ת משאת בנימין י"ד ט"ו ראיה לדברינו) ומשמע שאם היא עצמה הכניסה הנדן אין כאן אומדנא אפי' קצת ואע"ג דשם בתקנת הקהילות מיירי ובקללת ותם לריק דתקנו לחזור הנדן אפילו כבר בא לידו וז"ש אומדנא דדעתו קצת מ"מ ילפינן מיהא סברא דידן דאין כאן אומדנא חשש הפסד ממונו אחר מותו ודו"ק. אבל אין להביא ראיה ממ"ש בתשובות הרמב"ן הנ"ל גבי הא דאין הבעל יורש מלוה אשתו דמיירי כשסילק עצמו בכא"ה דאל"ה מה שקנה אשתו קנה בעלה וקשה ממה פסיקא דילמא לעלם איירי בדלא סילק ולא קנה בעל מפני דאכתי לא אתי לידו דהא מיירי במלוה שהיה לה בעת שנשאה כמו שכ' הרא"ש וכל הפוסקים אלא ודאי כל היכא שהיא מכנסת וה"ה אם לא סילק עצמו יד אשה כיד בעלה כבא"ה ר"ס צ"א ואם מתה זכה בהם ולא מקרי ראוי כלל.