ולעד"נ דאין בדברי הדיין ממש דאי משום הא בתרא לא אריא דיש ויש לבעל זכות במה שהכניסה לו מלוה שיש לה ביד הקהל חדא דהא רבים אומרים דדוקא כשעדיין הנדן ביד מכניס הנדן הא הונחה ביד שליש זכה בעל ורבים אומרים דיחלוקו ומינייהו המרדכי וה"נ מה שביד הקהל כביד שליש דמי ואף לאיתן דס"ל דלא זכה הבעל במונח ביד שליש יש לחלק בשני סברות נמרצות לומר דנדון דידן עדיף מהונח ביד שליש חדא דשם מיירי דאב הניחו ביד שליש ובזה גלה אדעתי' להדי' דלא ניחא ליה לתתו ביד הבעל ועל כן נשאר לו זכות בה משא"כ אם הכניס לנדן בתו שטרי חובות שיש לו על אחרים ונתנם לידו בכתיבה ומסירה ודאי דזכה בהם הבעל וכן הכניס לבעל חוב במעמד שלשתן ובנדון דידן בעת הקנס היו שם אפוטרופסים וכמה פרנסים ובפרט פרנס החודש אשר על פיו יתנהגו כלם גם החתן והוי הכנסת החוב מעמד שלשתן.
חוות יאיר · חלק צ״ז סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chavot Yair, Lemberg, 1896
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך חוות יאיר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.